לפני 6 שנים. 3 במרץ 2018 בשעה 20:59
אני אוהב את המבט החצי מזלזל שלה.
היא לא ממש מתכוונת אליו, אבל הוא שם, טרם פגש את המבט השסוע שלי שעדיין נמצא מאחורי מסיכה חצי לבנה, חצי שבורה.
זה יגיע.
וכשזה יגיע וכלי האהבה שלי יונחו לפי סדר עולה בדרגת הכאב, נשמתה תתחנן לרחמים ללא קול..
רחמים.
מילה ששכחתי את קיומה.
את תכאבי עבורי ובשבילך, ולא..אלה כאבים שונים, כלבה קטנה.
הפריחה הזו נוטעת ריחות גינה מלבלבת, הכוח משמיע גירגור עמום כשהוא מטפס, החוגה לאיטה נעה לקו האדום, קו שהניצרה משתחררת.. הקפיץ המתוח עד לקצה יכולתו לא מסוגל להחזיק יותר.
ואז בוקע הסאדיסט.
ואז את תיבכי.
ואז גופך ישורטט מחדש.
ואז תגלי.
תגלי את משמעות כאב.
כי כרגע, זה מה שאני רוצה להעניק.
כאב.
סימנים של זמן.
