לפני 5 שנים. 13 בנובמבר 2018 בשעה 11:44
התותחים רועמים כעת
ואת שם על הקו הראשון
את מרגיעה אותי שהכל בסדר
שהמקום הכי בטוח הוא שם
ולא כאן
והלב ?
מתכווץ.
את מוכרת למי שמכיר כל אבן ושיח
שאין לי מה לדאוג
שלימדתי אותך היטב שנים רבות
איך להיות
לוחמת.
שצריך יותר מכמה חארות
כדי להצליח לפגוע
בגוזל של דרקון..
התותחים רועמים כעת
ואני לא נמצא לידך
כדי לשמור
להגן בגופי.
אני יודע מה הטמעתי
מה שפכתי לתוך חייך
מה התוכן היצוק בך
ואת אני
משופרת
אבל עדיין את ולא אני
ואני Expendable..
את לא, אהובתי הקטנה, כל החיים עוד לפנייך.
אבא.
שדואג.
