לפני 5 שנים. 27 בנובמבר 2018 בשעה 0:34
כבר אמצע הלילה.
הירח הזה התקלח כמה פעמים והדרך רטובה..
לא מהסיבות הנכונות לשעה שכזו..
טעם מריר מעט, הסיגריה האחרונה שהבהבה את חייה הקצרים כבתה בעצירה האחרונה אבל השאירה ארומה בחלל הפה.
הכביש הזה אינסופי.
רצועת אספלט במהירות שיוט, 120 כזה, נותנת זמן של שקט מחשבתי. לא ברור לאן ומהיכן.
הייתי רוצה להיות במקום חם כעת, כשמסביב שלג יורד ובמרכז חמים, כמוני.
הלקוח נרדם מזמן מאחור, שלחתי את הנהג לנמנם כדי שאוכל לשייט בעצמי עם המפלצת הזו, עם המפלצת במחשבותיי..
אני עם עצמי.
כך היה תמיד ומעולם, כך גם יהיה וכך..
נועד.
שקט של דרקון.
והמטוס..
מחכה.
