לקחת הכל.
אי אפשר לקחת הכל אם לא נותנים את הכל.
בייסיק, ביצ'ז.
התבונה בלקחת הכל נמצאת בלברור מתוך הערימה של הכל, את כל מה שייחשב הכל.. מבלי להעמיס הכל.
שיעור ראשון בשליטה.
אז מה אני רוצה באמת?
אני רוצה לקחת ממנה את איזור הנוחות, המקומות שבהם הרגישה דג זהב בכדור זכוכית, באותו אקווריום בו היתה השולטת של אבנים קטנות וצבעוניות.
אני רוצה לקחת את המקום בו מוחה רוקע ברגליו ומתפוצץ בכעס על המצב האבסורדי שהיא נמצאת בו ואפשר להאמין כשאני אומר שהבמאי שבי יעלה אותה לבמה הזו שוב ושוב, ולא ימאס לי מכך.
אני רוצה לשמוע אותה מתחננת להזרעת עכוזה בו בזמן שההוויה שלה תוהה איך הגיעה למצב הזה.. לשמוע כל כך חזק את המילים אפילו כשלא נאמרו.
אני רוצה שתרגיש את מלאך המוות עושה בה כרצונו כשהיא עטופה בלבן בתולי, ואני רוצה שהיא תשמח על בחירתה.
אבל לפני הכל..
תלמדי כמה גרגירי סוכר יש בקפה שאני אוהב.
