לפני 4 שנים. 13 במרץ 2020 בשעה 23:22
בנסיבות האלה אפילו השמיים בוכים.
מביט בחפיסות הסמים החוקיים שבקופסה, גם הם לא ממש עוזרים כשהגוף מרגיש לאחר פיגוע.
אלכוהול בכלל מחוץ לתחום.
אני מנסה להבין מדוע נכנסתי לזה בכלל, האם עשיתי כזו טעות, מדוע בחרתי להתעלם מכל הנורות האדומות המהבהבות, מהפעמונים השואגים..
אין לי תשובה של ממש.
יודע שאין חזרה.
שן שנעקרה לא תזחל למקומה בחזרה, וכשהיא מכאיבה, אין מצב שמישהו ירצה בה שוב, לכאב יש זיכרון אבסולוטי.
בלוז וכדורים.
עוד לילה חצי לבן מגיע, והשמיים..
שיבכו.
לאיש חי-מת כבר לא אכפת.
גם לא לדרקון.
