|
|
|
הוא מתעקל לי והעלייה הופכת להיות תלולה, אפילו מסוכנת לרגעים,
אני מנסה לאחוז בשורשים בצדדים,
להחזיק כדי לא למעוד,
לפעמים אני מצליחה ולפעמים אני נופלת. לא תמיד רואים אותי כדי לעזור לי להתרומם. לפעמים אני פשוט שם. ברקע.
שלוליות קטנות נקוות סביבי..
אני מחייכת לעצמי ונזכרת איך תמיד צוחקים עליי במשפחה, שיצאתי כמו כל הגברים אצלנו, מרטיבה את כל חדר האמבטיה כשאני מתקלחת..
החמימים צורבים לי את העור, אני פותחת פה ונכנסת פנימה,
צוללת אל השקט,
מקררת את המים, עד שאני מרגישה עקצוצים של כאב, וזרמים מדהימים עוברים בי,
אני מתרגלת אליהם, והם אליי,
האדים נעלמים,
ואני יוצאת החוצה,
אפילו לא מתנגבת, החיפזון מהשטן אומרים, או שאולי ממני,
ואיפה אתה שתנגב אותי עכשיו?
אני נעמדת על השטיח ליד האמבטיה,
מטפטפת את ימיי,
נחשולים שנדמה שמטפסים עליי במקום לרדת,
ואתה מגיע, גדול כזה,
ומביט לי בעיניים, נועץ אותי ככה,
רואה את העירום שלי דרכן,
וטיפה אחת נתלית מקצה הפטמה הזקורה שלי, מאיימת בהתאבדות,
אתה מלקק אותה,
אני מנסה לנשום,
אתה עוטף אותי במגבת ענקית שהייתה יכולה להכיל 4 כמוני,
והעיניים שלי לא מניחות לך, ענקיות, כמו של ילדה,
נוצצות, כמו ממזרה,
וחיוך מפציע בי, שובבה,
וידיים גדולות אוספות אותי,
מחזיקות בי בערגה,
מנעימות בי, מעדנות אותי,
עד הרגע שבו אהפוך את עורי,
ואהיה,
שוב פעם,
לזונה.
שלך.
תעמדי זקוף,
שהחזה יבלוט, שהראש ינקוף, שהשכמות ייפגשו,
תחייכי,
תהיי קטנה קטנה,
כי רק ככה אוהבים אותך,
רק ככה מבינים אותך,
רק ככה אפשר לאכול אותך,
תשכחי מכל מה שעשו לך אי פעם,
תשכחי מכל איך שנגעו בך,
תבואי נקייה.
תהיי יפה,
עם שתי גומות,
לבנה וקופצנית,
תורידי את השמלה הצבעונית,
ואת החיוך הזה,
תשפילי עיניים כשאני מדבר איתך,
תביאי נשיקה ילדה יפה,
בדיוק,
פה,
מה פתאום נהיית לי ביישנית?
תרימי את עצמך למעלה,
תמשכי חזק,
תורידי את החזייה,
אל תסתובבי,
ממני את מתביישת?
תתביישי לך.
תני לי לראות את העיניים הגדולות האלה שלך,
בדיוק,
תסתכלי ישר לתוך שלי,
ילדה טובה,
עכשיו תמצצי ילדה,
כן,
עכשיו התחתון,
מהר,
תעמדי על שש,
אל תסתכלי עליי,
תסתכלי עליי,
תבליטי אותו,
תשתקי,
תנשכי את זה,
אני לא רוצה לשמוע אותך,
תמצצי, כמו שרק את יודעת ילדה,
עכשיו תחזירי את הטוסיק שלך לידיים שלי,
תתני לי לשמוע אותך,
ותחזירי את העיניים שלך קדימה כבר,
אני לא יכול לסבול את הכאב היפה הזה שלך יותר.
אני פותחת חלון,
נשענת עם הידיים ומציתה סיגריה,
לוקחת מלוא הריאות,
משחקת עם העשן בתוכי,
מרפה
ונותנת לו לצאת ממני סמיך ולבנבן,
מערטלת אותו מולי,
בנשיפות קטנות.
הרוח זורמת בי, נעימה,
אני עוצמת עיניים ונותנת לעצמי לשקוע בחמימות הזו.
מרגישה איך הווייתי מתמלאת ביום הזה,
בתשוקות,
בגעגוע העז,
במילים שאמרת לי ועכשיו, אחרי דגירה ממושכת, מצאו לנכון לטייל בי.
מוצאות להן בית בתוך ליבי.
קחי נשימה,
שבי כשרגלייך פרושות קדימה צמודות, פוינט בקצות האצבעות,
הגב שלך ישר, החזה זקוף, הצוואר מוארך,
הידיים שלך באות קדימה, והגב מטפס,
תוציאי אוויר,
ורדי מטה, מטה מטה מטה עם האוויר,
זוחל אלייך פנימה,
קחי נשימה,
תעלי שוב למעלה,
רגליים בשישים מעלות, ישרות, כשהגב נוטה מטה, ישר,
ידיים בהמשך לגב,
הראש מתרומם,
הכל כבר רועד לך,
השרירים מבקשים שתסלחי,
הבטן בועטת מכאבים,
אבל את לא מרפה, מכווצת, הכל, לא משחררת,
נושמת בכבדות,
את הכעס,
פתאום בורחת לך צעקה, כזאת שתמיד את רוצה לצעוק, ומפילה אותך מטה.
קחי נשימה,
ידיים פרושות מהראש מעלה,
רגליים מטה,
תתמתחי,
כל הגוף מונח לו על הרצפה,
שוקע בתוך הכאב,
נבלע אל עצמו,
בתוך הצווחה.
תנשום אותי,
תיקח מלוא האוויר ממני,
תיקח ותכניס ישר פנימה,
תרגיש אותי מטיילת לך בריאות,
תרגיש אותי מתיישבת לך במעיים,
תרגיש אותי נינוחה בבטן,
תרגיש אותי מאלחשת בחיבורים,
אל תפסיק לנשום אותי,
גדול שלי,
הקטנה הזו רק בשבילך.
הגודל שלו עושה לה להתקרב,
החום שלו עוד יותר.
היא רואה אותו צופה בה ממרחק, היא מסמיקה,
נוגעת בשיערה קלות,
פתאום מקיפים אותו אנשים,
הוא נעלם לה בין ההמון,
פתאום מציץ, כשאישה גבוהה ניצבת לידו וידה מונחת על כתפו
הוא מביט בה חליפות,
מלקק את שפתיו
ולוחש לה בואי אליי
גם ממרחק החדר היא יכולה לשמוע אותו
כאילו הקשיבה לו כל חייה
ועיניה שוצפות
והיא רוצה להסיר את ידה של האישה האחרת ממנו
והוא מחייך אליה
ופתאום הוא מאחוריה. בגבה.
ניצב שם איתן.
גדול ורחב,
ומחייך לי.
אני מרגישה את חיוכו מעבר ללחי שלי,
כשהוא נצמד אליי
מרים את החולצה מעט ומחליק יד רכה על הבטן שלי
מלטף את שיערי
נוגע בצווארי בידו השניה
כאילו הייתי חתלתולה
פיצית
מול החלון שלי,
כשכולם נעלמו לי,
הוא מופיע ובותק אותי מכל מחשבותיי,
רך מבפנים,
חד בקצוות,
צבעוני בגימורים.
אוהב.
תחייך לי,
אני מבקשת..
ואתה לא מפסיק.
לא אוהבת אותך נשלט שלי.
גם לא שולט שלי.
אוהבת אותך גבר.
אחד כזה גבוה, עם עיניים חוקרות, שיכול לצלול אל תוך העיניים הירוקות שלי ולחזור מהן בחיים.
אוהבת אותך רך, עם קצוות מחודדים,
אוהבת אותך גדול, בכל מיני אופנים,
אוהבת אותך ורסטילי,
צבעוני בגימורים,
אוהבת אותך מתרפק, ומתכרכם בי,
אוהבת אותך חזק מעליי,
אוהבת כשאתה גומר אומר, אוהבת שאתה חד.
הקימורים שלי מתעגלים כשאתה כאן.. אני נהיית יפה יותר. מדהימה יותר. אני יותר.
הן מכינות אותי בשביל המלך.
שתי נשים עבות בשר מאופרות בכחול כהה נטלו את ידיי, הן מרגישות לי רכות. עוטפות אותי, אחת מכל צד, הן מובילות אותי לאמבט חלב.
אישה שלישית הולכת לפנינו, מאופרת בזהב, מידיי פעם מציצה עליי אחורה ומחייכת. החיוך שלה נעים לי,
אבל משהו לא נוח מעקצץ בי. כל הטוב הזה מפחיד אותי.
אנחנו מגיעות לסף האמבט, אני מביטה בו לבן ושמיימי, מבוהלת מן הידיים שפרושות מולי ומבקשות את המעטפת שהייתה לגופי.
הן מלטפות את לחיי, אני מחייכת בביישנות ומשילה מעליי את הצבעוניות שעטפה אותי.
אני לוקחת את ידה של הזהובה, ומכניסה רגל ראשונה פנימה, אחרי הקרירות המלטפת הראשונה, כל הגוף נמס לי פנימה ואני נמוגה בו.
אני נפרשת על גבי, מרגישה את החלב בוחש בכל קימוריי,
מתעקצצת בקרירות,
מצחקקת כמו ילדה, כשרק הפיטמות שלי בולטות מעל החלב שמקיף אותי.
אחר כך הן טובלות אותי במי יסמין,
שוזרות פרחים סגולים קטנים בשיערי השחור,
מחייכות באהבה,
ואני נפעמת,
למותני עונדים שרשרת זהב שמחבקת אותי בגסות,
הן מושיטות לי בקבוקון שמן שמפיץ בי ריחות וקסמים,
טיפה אחת מלווה את גופי מסוף הסנטר ועד צווארי, אני שואפת את הניחוח המשכר ונושכת את שפתיי קלות,
טיפה אחת מוצאת עצמה על חזי,
טיפה לכל זרוע שנמרחת לכל אורכה,
וטיפה על שפתיי.
הן מותירות אותי בחלוק משי לבן, שמוצא עצמו מתפתל לי בין הרגליים מאחוריי, מלווה את צעדיי,
לערוותי דבר פרט להתרגשות נדירה.
הירוקות שלי נמרחות בפס שחור עבה, מעוטרות ומובלטות.
הן מציבות אותי בפני מראה,
צובטות בלחיי שמציפות באדמומיות,
נוגעות בשפתיי,
ואני מלקקת אותן, כדי לחוש את עצמי.
הן מנידות בראשן מולי,
ואני מתחילה ללכת.
רגע לפני הדלת הגדולה אני מעלה את הברדס על ראשי.
לבן ובוהק, משיי וחלק, כמו עורי שלי.
ידעתי שלא יבדיל בין השניים.
ידעתי שיכאיב לי ויידע אותי הלילה.
ואני, פילגשו של המלך, אהיה שם איתו. כל רגע. מותירה עצמי למולו, בתולית וטמאה על מזבחו, שיעשה בי כרצונו. הלילה.
