בגיל 5 חודשים כבר התחלתי לזחול.
אמא תמיד אמרה שהייתי ילדה זריזה. הכל למדתי מהר, אולי זה בעוכריי.
בגיל 24 שנים אני שוב באותה הפוזיציה.
יושבת על אחורי הרגליים, הידיים מונחות על הרגליים שלי, הגב מוארך וגבוה, לגופי אני עוטה רק חוטיני שחור שמבליט את נכסיי, ושרשרת זהב ארוכה שמשתפלת ועומדת לה בין השדיים שלי, נהנית מהכרבול והחמימות שלהם.
יד אחת הולכת קדימה, יד ימין,
היא נוגעת ברצפה, הגב מתקשת בתגובה,
יד שמאל עוקבת אחרי הראשונה, כמהססת,
השפה ננשכת, מעט חזק מידיי,
הרגליים הולכות אחורנית, ואני על הברכיים עכשיו, שוב, כאילו חזרתי להיות בת 5 חודשים, לומדת לזחול.
אני רואה עיניים בורקות בתאווה אליי, מולי,
כמו עיניי חתול שזוהרות בחושך מול מכונית עוברת,
הן מבזיקות לי פחד, תשוקה, עוצמה,
ואני זוחלת אליהן.
מרגישה עצמי מטפטפת את דרכי אליהן.
כשאני מגיעה אל המקור,
יד יורדת ממרום גובהה, מלטפת את לחיי, ואני עודני בתנוחת הילדות, הטוסיק שלי מזדקר כמו מעצמו, מתחיל לנוע מצד לצד,
וראשי כמו מתכרבל בתוך היד שמלטפת אותי. כמו הייתי חתולה, מתפנקת לי על תשומת הלב והרכות.
השפתיים שלי מתחככות בכתפי, נפתחות עליה,
בזמן שמלטפים אותי.
ופתאום נמצא מאחוריי, מפלח את ישבניי, מחדיר אותו לתוכי,
והקשיחות, החוזקה, שמרטיטה אותי מעבר לדמיונות שלי,
ואני נעה וגונחת,
ויד מונחת לי על הפה, חזק, כדי שלא אתפרע וארעיש. אני נושכת את אותה היד וסוטרים לה. אני מלקקת אותה כמו ילדה טובה,
מכניסה אצבע אחת לתוך הפה שלי ועוצמת עיניים, מתענגת על תחושת המלאות שבי.
כולי מלאה עד אפס מקום,
נדהרת ודוהרת,
גוהרת וגונחת,
מקושתת וישרה כל כך,
מנוגדת ומתנגדת, ונאבקת, ומתענגת על כל שבריר מהחוזק והרכות שבדבר.
ברגע שארצה לגמור,
אני סוגרת את עצמי עליו, מחזיקה אותו בתוכי צמוד וצר, מתנועעת עד שאני שומעת ומרגישה את הגמירה שלו. הכי חזקה. כמו שאני אוהבת.
אחר כך אני מרשה לו..
והוא נהנה מהטעמים המשכרים שלי.
וכמו ילדה אני חוזרת לזחול,
יום אחד אני אצליח ללמוד גם ללכת. אני יודעת.
לפני 12 שנים. 24 בפברואר 2012 בשעה 10:01
