עוד צעד אחד

חזרתי מהחתונה.
היה קשה בעיקר.. סבתא ישבה במקום של כבוד ממול לחופה ואני בטוחה שמבעד לדמעות ההתרגשות היו הרבה דמעות של עצב בעיניה.
האמא של הכלה הגיעה לחופה בדקה 90 אחרי שהרב הכריז על האבל של המשפחה היא נכנסה והיה נראה שהיא הולך להתמוטט בכל רגע..
ובשנייה שהחופה נגמרה היא נעלמה למשרדים כי מסתבר שאסור לפי הדת (המטומטת הזו) למי שנמצא באבל להיות בחתונה כי זה מזל רע לזוג הטרי בשנה הראשונה.. קיצור מילאו לה את הראש בשטויות ככה שהיא לא היתה בחתונה של הבת שלה.
והמשפחה שלי.. כל כמה דקות הלככו אליה למשרדים.. כלכך דבילי.

כל החתונה הזו היתה מלאה במוזיקה מזרחית מרגיזה והרבה צעירים (חברים של הזוג) מסטולים לגמרי.. כלכך מעפן!!

מכירים את המשפט המעצבן הזה "נו מתי את מתחתנת?".. אוי כמה פעמים שמעתי את זה היום..
מעניין מתי.. אולי מתי שמישהו יעז להסתכל עלי ויראה את הנפש שלי במקום את כל השומן שמכסה אותו.. ויבין שאני חתיכת מציאה!!!!
בכל אופן אני משנה עכשיו את מה שגורם לי להשאר מאחור (לדעתי) אז אולי שנה הבאה אני אדבר אחרת.. ואענה תשובה אחרת לשאלה הזו.

לשמחתי, הצלחתי!!
לא שברתי את הדיאטה!
בהתחלה היה לא פשוט עם כל המטוגנים שבכניסה וכל זה.. התחבאתי בתוך האולם עד שהכל שם נגמר..
אחרי זה פיצצתי את עצמי בדיאט קולה והצלחתי לעבור את זה!

במקום מספרה עשיתי פן בבית (פעם ראשונה) יצא סביר..
לא הייתי בכלל סגורה על המראה שלי..
ככל שאני הוריד יותר אני אוכל להרשות לעצמי בגדים יפים יותר.. אין מה לעשות זה הולך יחד.

בסופו של דבר.
המטרה הראשונה שהצבתי לעצמי הגעתי אליה ועברתי אותה בגבורה!
הצעד הבא: להוריד 5 קילו (כרגע אני על 3 ... אחרי שהשבוע לא הורדתי בכלל אני חייבת לרוץ חזק על היעד הזה שיחזיר לי חזרה מוטיבציה)

ועכשיו, להוריד עדשות להוריד איפור לפשוט שמלה להוריד תכשיטים ולחזור לשבת על התחת ולחרוש למבחנים.

נתראה.. רק בשמחות!