עוד צעד אחד

עוד שבוע יום האהבה.
מעבר לעובדה שזה יום מבאס לכל הרווקים..
לי הוא מזכיר זיכרונות כואבים.

ביום הזה ה-14.2 לפני 4 שנים היה הדייט הראשון שלי ושל האקס, היינו יחד שנה וחצי..
הוא האהבה הכי גדולה שהיתה לי בחיים..
הבן אדם הראשון שהביא לי פרחים, שהתקשר אלי רק בשביל לדעת מה שלומי, שנסע עד אלי כי הייתי צריכה אותו סתם ככה...
אני לא אשכח אותו לעולם.

אני מתגעגעת...
מתגעגעת להיות נאהבת.. מתגעגעת לחיבוקים ארוכים ושינה משותפת...
אני רוצה שיאהבו אותי כלכך אני רוצה להיות חשובה למישהו
נתתי לו כלכך הרבה והייתי מוכנה לתת הכל ככה זה שאוהבים, אתה כבר לא במרכז.

אני עוד חושבת עליו וחולמת עליו אפילו שעברו כבר מעל שנתיים מאז הפרידה...
הוא תמיד ישאר כזיכרון מתוק
עד שמישהו אחר יתפוס את מקומו ויגרום לי לא להיות בודדה כלכך שוב.
זה מעבר לשליטה זה וונילי נטו!
משחקי השליטה זה רק פלוס ליחסים רק שובר שיגרה ומוסיף לקשר תבלינים מיוחדים שגורמים לו להיות הרבה יותר מתוק/חריף (מחקו את המיותר)
עבר יותר מידי זמן מאז הרגשתי חום אנושי.. הרבה מאוד זמן.
כשנפרדנו זה היה לפני שהתחלתי את התואר.. והינה עכשיו אני כבר בשנה השלישית והאחרונה.
תקופה ארוכה ארוכה של בדידות.
והוא בטח כבר השתחרר מהקבע (שיצאנו יחד הוא עוד היה בסדיר) ויש לו מישהי אחרת (אני בטוחה) אני לא יודעת מה קורה איתו עכשיו...
אבל אני?.. איזה שינוי חל בי מאז??
אני לומדת אני גרה בעיר אחרת לבד אני בעיקר לבד.
ונמאס מיזה כבר. אני בטוחה שגם לכם נמאס לקרוא על ההתבכיינויות שלי בקשר לזה..

אני מסתובבת בצט כשאני צריכה לדבר עם מישהו... ולצערי יש אנשים שמנסים לעודד עם המשפט "יש כאלה שאוהבים שמנות"
בחייכם!!
האנשים האלה ש"אוהבים" בדר"כ בני 30+ או נשואים או דובני אכפת לי בעצמם (כאלה שהבינו שככה נראית אישה אמיתית.. אחרת הכל ככה זה בשלבי ההריון ואחריו ) בכל מקרה הם לא הטיפוסים שאני יכולה ללכת איתם יד ביד לעתיד משותף.
אולי תחשבו שאני מגעילה הינה גם אני שופטת אנשים לפי מראה.. אז כן נכון גם אני כזו אני לא אוהבת שמנים בדיוק כמו שאתה לא אוהבת אותי במצב הזה.
יש אנשים זהב והכרתי המון כאלה גם במסגרת הלימודים (משום מה לשמנמנים יותר קל להתקרב אלי סוג של שותפות גורל) ודיברנו וקישקשנו וגם הם תתפלאו לא ראו בי בת זוג פוטנציאלית..

אז וואלה לא רוצה לצאת עם ברירות מחדל רוצה אני לבחור.. מגיע לי לבחור לא?