חייבת להגיד.. עוברת עלי תקופה לא פשוטה.
היום היה המבחן ה5.. ביום חמישי יהיה ה-6 והאחרון למועדי א'.
בהדרגה קיבלנו ציונים של המועדים שהיו.. לצערי בשלושת הראשונים קיבלתי 60.
עם שינויים בהתאם לעבודות ופרויקטים אלה הציונים הסופיים.
75, 65 ו-62
עצוב לי מאוד.. אבל מאוד..
המבחן של ה75 וה-62 היו צמודים.. יאמר להגנתי.. (לא היה די זמן ללמוד)
אבל על מי אני עובדת אני לא טובה בחומר הזה...
שונאת הסתברות וזו הסיבה לצניחה הזו.. בכל מקרה זה הביא אותי לדאון מאוד רציני.. ממש התפרקתי אתמול שקיבלתי את הציון האחרון בכי נוראי..
שלא הביא ליותר מידי ריכוז במבחן היום.. (שאלה שלמה הלכה לי היום במבחן הזה, אם יהיה נס אני אצא ממנו עם 70)
בכל מקרה תקופה מחורבנת.
זה השלב להכין את עצמי נפשית למועדי ב'.. כואב אבל כנראה בלתי נמנע.
בינתיים ה-14.2 היום... וכמה שהוא יום קסום בפני עצמו. כל מה שיכולתי לחשוב עליו אתמול בלילה כשלא יכולתי להרדם זה הפרידה מהאקס (אותו אקס שהדייט הראשון היה ב-14.2 לפני 4 שנים)
הפרידה הלפני סופית... שבועיים לפני יום השנה שלנו..
הערתי אותו באמצע הלילה (אני יודעת אני מטומטמת.. ואני אוכלת על זה סרטים בלי סוף מאז כמה הייתי מפגרת וכבר זה באמת נוראי מה שעשיתי) היה לי משעמם ובודד נורא הוא ישן לידי באותו הלילה הערתי אותו ודי עבדתי עליו שהגיע הזמן לקום (להתארגן לצבא). השעה היתה 2 בלילה.
הוא קם אחרי שהביט בשעון... קם מהמיטה התלבש הכניס את כל הדברים שלו לתיק התקשר למישהו שיבוא לקחת אותו חזרה לבית שלו..
ואני בבכי תמרורים מתחננת שלא ילך שלא יעזוב שאני מצטערת והכל.. הראתי לו מכתב שהוא כתב לי בימים יפים יותר..
שנראה בהתחלה כמו מכתב פרידה.. על כל הבעיות עם אמא שלו.. על זה שאנחנו הרבה ביחד אולי יותר מידי כמו שההורים אמרו.. בסופו הוא חתם את המכתב בכך שהוא כתב "ולמרות כל הדברים וככל שעובר הזמן אני כבר לא מפחד, ועכשיו אני בטוח שאני רוצה לקרוא לך ארוסתי"..
את הקטע הזה הראתי לו.. הוא לא היה צריך לקרוא את זה כדי להבין שזה המכתב הזה.. הוא קרע לי אותו מול העיניים ואני לא הפסקתי לבכות.
מהרגע שנסע לא הפסקתי להתקשר ולשלוח הודעות.. הפאלפון שלו היה סגור.
ב3 ומשהו קיבלתי הודעה "השארתי את הדברים שלך ליד השער" .. רצתי לשער של הבית ושם בשקית זבל גדולה היו הבגדים שלי שהיו אצלו נעלי הבית האיפור ומתנת יום ההולדת שנתתי לו.. (שעון קיר עם הכיתוב "אוהבת אותך בכל שעה דקה ושנייה")
זה שבר לי את הלב.. הייתי גמורה זה היה כלכך משפיל לא הפסקתי לבכות כמה ימים טובים...
אחרי הרבה דיבורים והרבה פייסבוק.. חזרנו.. אחרי שבועיים.. בדיוק ביום השנה שלנו.
אחרי זה זה החזיק עוד חצי שנה פחות או יותר עד שזה נגמר סופית...
עוד חצי שנה שהיינו בתקופת "סקס עם האקס".. עד שהוא הודיע לי שיש לו חברה חדשה.
על זה חשבתי כל הלילה.. על הלילה ההוא שבמו-ידי גרמתי לבחור שאהבתי כלכך לקום ולעזוב אותי.
אז הינה.. הגיע שוב היום הזה.. יום השנה.. יום האהבה..
ואין לי עם מי לחגוג אותו.. מי שישלח לי פרח.. מי שיראה שאני חשובה לו..
אני יודעת שזה סתם יום ולא צריך יום מיוחד כדי להגיד אני אוהב אותך.. אבל זה נמצא שם בכל מקום.. הכל בקישוטי לבבות.. אפילו הלוגו של האתר.
ואצלי אין לבבות ולא פרפרים...
הייתי רוצה להרגיש שאני חשובה למישהו.
יום אהבה שמח לכל האוהבים ולכל הבודדים.
