החשש עולה ועולה.. יום רביעי אני חייבת לחזור לדרום לא תיהיה לי ברירה.. ואני כלכך מפחדת מהדרך.. איך כולם יספיקו לרדת מהאוטובוס בזמן?? וכל הנסיעה היא בקו האש!
הרבה חששות... והרבה דאגה...
ההורים שלי כמובן לא רוצים שאחזור לדרום להתחיל את הלימודים.. מבינה אותם לגמרי.
בינתיים אני מעבירה את הזמן אצל ההורים.. נהנת מהזמן הרגוע, מידי פעם טלפונים ומיילים בנוגע לפרויקט גמר עליות וירידות קטנטנות ממש כמו במפרים של התרגשות ועצבים מעצם העובדה שהמפעל מוכן שנתחיל את הפרויקט רק אם יעשו אותו 3 צוותים ביחד כי קו היצור גדול מידי.. מרגיז אבל עדיף על כלום.
אז בינתיים אני בבית, עוזרת לבשל ולנקות (עוזר לאמא ברמות מטורפות), עוזרת לאחותי הקטנה עם שיעורי הבית (מה שנותן לאבא קצת שקט) וצופה בסדרות בVOD כל הלילה.. בקיצור נחמד לי פה.
מחר יש לאמא יומהולדת ואנחנו הולכים להפתיע אותה עם ארוחה (שאני ואחותי נבשל) ובלונים וברכות.. אני מקווה שזה יגרום לה לחייך אפילו מעט. היא ואבא שלי עוברים ממש סערת נפש בימים האחרונים.
בינתיים אני שומרת על הדיאטה מחכה בקוצר רוח ליום חמישי.. ומידי פעם אפילו מתענגת על הארוחות שלי.. תכלס, כמה פעמים יצא לכם לקחת ביס מהארוחה שלכם לעצום עיניים ולהתענג על הטעם?? מתארת לעצמי שלעיתים רחוקות.. במסעדות בדר"כ כשאוכלים דברים פחות מוכרים או שטועמים שוב איזה מאכל נוסטלגי.. אז אצלי זה קורה לעיתים קרובות.. אני מגיעה לארוחות שלי רגועה ולא מורעבת ומתענגת עליהן (לא על כל מאכל ולא כל ארוחה בטח שלא כל יום) אבל זה קורה.. גיוון זה חשוב 😄
אני עוד לא יודעת כמה אני שוקלת השבוע.. עד שאני אחזור לדירה... האמת זה מאוד מסקרן אותי.. אבל כל עוד אני מאוזנת אני יכולה לעבור את היום בלי החיזוק הזה מהמשקל (נקווה שזה חיזוק)
בינתיים אני מרגישה את זה על הבגדים אולי זה פסיכולוגי אולי לא אבל ככה אני מרגישה. וזה מה שחשוב!
ונסיים באותה תפילה ללילה שקט בלי אזעקות בכל רחבי הארץ.
לפני 12 שנים. 12 במרץ 2012 בשעה 22:14
