עוד צעד אחד

האמת.. הכל מעולה.
משהו שלא אמרתי הרבה זמן..
היתה פגישה אתמול עם מנהל המפעל .. הוא ממש בקטע .. הסתכל על המצגת שהגשנו (לא היו לו הערות בכלל) התחלנו להתמקד בתהליך.. שאלתי שאלות לחלק אפילו לא היה לו תשובה.. אז בכלל הרגשתי פצצה .. כאילו אני בעסק לגמרי.
והתחלנו לדבר על השלב הבא סוף סוף.
"כבר הבנתן איך התהליך קורה ומה קורה בו. עכשיו אתן צריכות להתחיל לכתוב נוהל"
איזה יופי.. איך אני שמחה.. התחלתי להתקדם. התצפיות ימשכו כמובן.. אבל נתחיל לכתוב נוהל תהליך.. ואחרי זה נלמד את העובדים לעבוד ככה וזה מה שהם יעשו.
איזו הרגשה מדהימה לראות שמישהו עובד כמו שאתה הכתבת לו. אני אגיד לעובדים מה לעשות.. איזה טירוף!!!

בינתיים היה הלילה (יותר נכון הבוקר 5 בבוקר) תצפית.. לקחתי את האוטו של ההורים קמתי ב3 בלילה (אחרי שישנתי רק שעתיים) ויצאתי למפעל.. תיקתנו הכל לא נשארו עד הסוף, עכשיו אנחנו הרבה יותר ממוקדות ב-6 כבר סיימנו ויצאתי לדירה...
אחרי המלגה היום אני אחזור למרכז.. ערב שירי לוחמים (סוג של מנהג קבוע ללכת עם ההורים לשיר קצת).

דיברנו עם המנחה שלנו הערב.. על ההערות שהיו בסמינר על השלבים הבאים בעבודה.. הכל דופק כמו שצריך ואני מבסוטית!!
בבוחן שהיה לי בסימוציה ביום ראשון קיבלתי את ה100 הראשון שלי באקדמיה (6 בחנים ביחד יתן רק 15% מהציון הסופי.. אבל זה גם נחמד).

עכשיו נשאר לי להחזיר צילצול לניצולים.. לקבוע איתם לשבוע הבא. כלכך לא נעים לי להתקשר ביום הזיכרון.. מה לעשות??
לחכות עוד שבוע?
אני מתלבטת.. לא רוצה לבזבז זמן.
מה אתם אומרים? זה נורא להתקשר יום רביעי חמישי?