יום העצמאות...
הלכתי ברחבי העיר.. מעט אחרי ההופעה של הזמר המזרחי התורן..
כל הרחבה היתה מלאה בזוגות צעירים עם ילדים קטנים ובלי..
הרגשה איומה.. הרגשת בדידות איומה.
חג העצמאות.. חג של עצמאות.
אז אני כבר בשלב עצמאי בזמן האחרון בחיי.. גרה לבד מחפשת עבודה לבד מתנדבת לבד..
העצמאות הכי קשה זה בזוגיות.. גם שם אני לבד.
אני זוכרת את חג העצמאות שהייתי בזוגיות.. נסעתי לעיר אחרת איתו כי שם ההופעות היו לטעמי הוא חיבק אותי חזק חזק בזמן הזיקוקים.. והרגשתי מאושרת כלכך, מוגנת כלכך, אהובה כלכך.
הזוגיות כלכך חסרה לי בחיים.
פגשתי חברת ילדותית הערב.. בחורה כלכך שמנה הרגשתי דוגמנית לידה.. והיא מסתובבת עם בחור רזה גבוה בלונדיני.. מסתבר שהוא חבר שלה...היא שאלה אותי אם יש לי מישהו.. אמרתי לה שלא הרגשתי דקירה בלב.
אולי לא צריך להשתנות חיצונית בשביל למצוא אהבה.. כנראה הבעיה האמיתית זו האישיות שלי. אני לא בסדר. ההתנהגות שלי המחשבות שלי האופי שלי.
את זה אני כבר לא יודעת איך לתקן.
היה לי תכנון לכתוב פוסט אופטימי לשם שיר שמחבר לציונות שאני כלכך אוהבת לשמוח עם המדינה ביום ההולדת שלה.. במקום זה אני בוכה על המצב שהגעתי אליו.
זה האופי המחורבן שלי.. זה שאף אחד לא רוצה להתקרב אליו.
פאק איט, אני אשם את השיר בכל זאת.
יום עצמאות שמח.
