....וביום השמיני

כמה כיף לגור בכפר,
תמיד שקט וירוק ופתוח,
תמיד אופק רחוק הוא הדבר הכי קרוב,
רחוב צר שמעברו האחר עדיין מגדלים ירקות בהתאם לעונת השנה,
פסטורליה מושלמת.

רק פעמיים בשנה הרחוב הזה,
הכל כך כפרי, שקט ונשכח מעין,
(כולל מעיני מחלקות השירותים של העיריה, ולמעט מח' הפיקוח)
רק פעמיים בשנה מופר השקט הזה,

ביום בו מתקיים "מירוץ ש.י.ר.",
לזכר 3 מחללי אסון המסוקים בני המקום,
וביום בו מתקיימת "צעדת רון ארד", אף הוא מבני הישוב.
היום הוא אחד מאלה, ואני במצור,
הרחובות חסומים, הדרך היחידה לצאת מהבית או לשוב אליו,
עוברת דרך מסכת תחנונים בפני אנשי חברות שמירה אטומים,
כאלה שהעובדה שכאן אני גר ואני חייב להגיע הביתה,
ממש לא משכנעת אותם, הטיעון ההגיוני הזה נענה בטיעון "הגיוני" לא פחות:
"קיבלתי הוראה לא לתת לעבור, אני לא מחליט" (למרות הקונוטציה, זה נאמר במבטא רוסי כבד בדר"כ).

אז זהו, בקרוב אצא להתמודד עם המצור...