עברתי 3 ימים קשים,
זה התחיל בכאבים בכל הגוף וחום, חשבתי שאני הולכת למות, לא יכולתי לקום מהמיטה.
ההמשך לא היה יותר טוב, חטפתי וירוס בקיבה, ולא, לא מנחם אותי שעוד הרבה חטפו את אותו הוירוס הזה יחד איתי, ולמה לא מנחם אותי? כי אני הייתי צריכה להתמודד כיפליים, גם עם הוירוס ששלח אותי כל 10 דקות הממוצע לשירותים וגם עם המחלה, ושאלתי את עצמי למה זה כ"כ מגיע לי???
זה נורא איך שהגוף שלנו יכול להידבק בכל דבר קטן כשהמערכת החיסונית חלשה במעט, וניחא כמה אני יכולה להלחם, כמה הגוף שלי יכול?
עברתי את התקופה הדיכאונית(אני חושבת, יכול להיות שאני עוד אחזור אליה)וכרגע אני בתקופה הכועסת, העצבנית, אני עצבנית נורא על כל מה שקורה לי, אולי זה איזה מנגנון, אבל אני ממש ממש כועסת, אני לא כועסת שיש לי את המחלה הזו, אני כועסת שאני לא מצליחה להבריא ממנה, אני מריחה עוד המון דמעות, עצבים ולחצים עד להבראה מלאה וגם על זה אני כועסת, אני כועסת כשכולם אומרים לי שיהיה בסדר, אני כועסת כשמנסים לעודד אותי שזו רק תקופה, אני כועסת כשצוחקים על כפל הראיה שלי(אבל מישום מה עוד מספיק מנומסת כדי לא לומר לאנשים בפרצוף שאני מאחלת להם יום אחד שיראו כפול ואז יבינו את גודל הצרה)אני כועסת שהגוף שלי בוגד בי, אני פשוט כועסת.
לפני 19 שנים. 23 ביולי 2005 בשעה 20:56
