תמיד אומרים בשנה הבאה, בשנה הבאה(הפחות מתמידים אומרים - מחר, מחר - אבל זה על אותו עיקרון)
בשנה הבאה אני אתחיל ללמוד,
בשנה הבאה אני יעבוד פחות ויהיה לי יותר זמן לעצמי,
בשנה הבאה אני אסע לחו"ל...
כמי שחלתה השנה ורבעון ממנה הייתה מושבתת, אני מסתכלת אחרת על הדברים...
אז קודם כל, לכל אלו שדאגו לי, שאלו לשלומי, עודדו אותי, הציעו הצעות שונות ומגוונות על מנת לקדם את ההבראה שלי, לכם קודם כל אני רוצה להגיד תודה ענקית!
תודה שהיה לכם איכפת, תודה שאפילו כשהייתי הכי מגעילה בעולם כי לא הרגשתי טוב, תמיד הייתם שם...
תודה עוד יותר ענקית אני רוצה להגיד לשלוש נשים מדהימות, שכל אחת מהן בדרכה שלה, עזרה, יעצה, עודדה, הצחיקה, התפללה וצ'טערת אם שכחתי עוד משהו שעשיתן, אז דומי, ים ובלה בלה, חיבוק ענק ענק של תודה בדרך אליכן...
ושנית,
אני מאחלת לעצמי לשנה הבאה בריאות, אהבה(לא שחסרה לי אבל שתמשיך להיות), אושר, שמחת חיים ורק דברים טובים...
הא, כן, והמשפט שהתחלתי איתו "בשנה הבאה", אני בהחלט יודעת שאי אפשר לעשות הכל באותו רגע, יש דברים שעושים עם הזמן והבשלות, אבל אני בהחלט לא מתכננת להמשיך לבזבז את הזמן הבלתי ידוע שנשאר לי כאן...
"כל שנה מתחילה בסימן שאלה
כתינוק המודד צעדיו
כמו זריחה מתגלה, על כנרת כחולה
ופניה לשמי מערב.
כל שעה מתחילה בסימן שאלה
כמו הלב הפועם לו קצובות.
כמו גבעול ירקרק שצומח בלאט
ופניו לפסגות הגבוהות.
זה נפלא ששנה מתחילה לה
בשיר וברוח טובה!
כל שנה מתחילה בסימן שאלה
ואנחנו נמצא לה תשובה.
כל שניה מתחילה בסימן שאלה
ולפני שתשוב היא תחמוק
כמו ליטוף רוח ים, שעולה מאי שם
ניגוניו עוד נשמע מרחוק."
ביצוע: להקת שיר
מילים: ניסן פרידמן
לחן: עמוס ברזל
לפני 19 שנים. 3 באוקטובר 2005 בשעה 7:16