הירהורים של אהבה

מהפך! ולא אני לא מדברת על הבחירות בארה"ב...
אז שלחתי לו מייל ביום שישי, והוא לא חזר אלי, אבל אתמול הרגשתי משהו, הרגשה מוזרה כזו, לא מוכרת, חדשה...
הלכתי לישון שלשום מוקדם, פשוט קרסתי למיטה, התעוררתי למחרת בבוקר לעבודה, אבל... בשינוי אחד, המועקה לא הייתי שם, הכאב נעלם כמעט לחלוטין, היד הנעלמת שמחצה את ליבי בתקופה האחרונה לא הייתה שם עוד, קמתי מהמיטה לעבר המקלחת, חשבתי לעצמי שזו אשליה, שזה יבוא עוד מעט, שאני לא אהייה אופטימית מידי לגבי העניין, זה יבוא, אבל כשהגעתי לעבודה, ושום דימעה לא ניסתה לדחוק את עצמה החוצה, לא עמד לי הגוש הזה בגרון, לא חשתי שום כאב, הכל היה ממש בסדר, ממש רגוע...
התחושה הזו לא חזרה, אני עדיין מרגישה טוב, היום עשיתי צעד נוסף, ארזתי את כל הדברים שלו שהיו פזורים ברחבי הבית שלי, שמתי בשקית אחת, כתבתי פתק: "עידו, שכחת את הדברים האלו אצלי, אז החזרתי", נסעתי לביתו, שמתי את השקית על הדלת, הסתובבתי והלכתי משם, לא הסתכלתי אחורה.
מלבד ההצלחה לוותר על הדברים שלו כצעד נוסף בגמילה הזו, בין היתר סקרן אותי איך הוא יגיב אם בכלל, לא שתליתי בזה יותר מידי תקוות, למען האמת בכלל לא תליתי בזה תקוות, פשוט רציתי להיפטר מדברים האלו...
אחרי כשעתיים, הסתקרנתי אם הוא כבר בבית, ביקשתי מחברה טובה שתתקשר ותבקש מישהו אחר, יענו טעות במספר, הוא ענה, היא "טעתה" אמרתי לעצמי, נו מילא, זו כבר בעיה שלו...

אין זה אומר שאני לא מרגישה כלפיו כלום כרגע, אני אוהבת אותו, אבל! ההבדל היחיד בין היום ללפני יומיים או שלושה, זה שהיום אני הרפתי, לא הייתה לי כוונה להחזיק במישהו שלא באמת מעוניין בי, אבל אני גאה בעצמי, על היכולת לוותר, להפסיק להתעקש על משהו שאולי זה לא זמנו, ואולי זה לא זה בכלל... רק ימים יגידו, אין לי את התקווה הקלושה להיתלות בה לחזור אליו, אני נושאת את עיני קדימה, לעבר הבחור הבא, האהבה הבאה...

"באתי מעולם מלא ספקות ודאגה,
כל הזמן קורים דברים, אין זמן להירגע.
השנים חולפות וכבר חלף חצי חלום,
אבל אני עוד מחפשת מקום.

מבקשת דרך בין שבילים מפותלים,
בתקווה שיום אחד אבין את הכללים,
הסתובבתי די אך לא למדתי הרבה,
רק דבר אחד ידעתי יפה:

הלאה!
צריך ללכת הלאה,
לטפס למעלה,
ולא להרתע.
הלאה!
עוד ללכת הלאה,
רק ללכת הלאה,
ולא להכנע.

לא מצאתי את דרכי, ולא היה לי טוב,
פעם פעמיים כבר ראיתי את הסוף.
אך דווקא כשרגליי כושלות והכוחות כלים,
משהו קורא אליי מבפנים:

הלאה!
צריך ללכת הלאה,
לטפס למעלה,
ולא להרתע.
הלאה!
עוד ללכת הלאה,
רק ללכת הלאה,
ולא להיכנע."

ביצוע: רבקה זוהר
מילים: קובי לוריא
לחן: יצחק קלפטר