הירהורים של אהבה

רבות כתבו על "האהבה"
המילה, התחושה, הכמיהה

אף אחד לא באמת יודע מה היא, כולנו יודעיםש אנחנו הופכים להיות קצת אחרים כשמצאנו אותה, והרבה אחרים כשאנחנו מאבדים אותה.

אך בימים אלו אני נמצאת בתוכה, מתחממת תחת חומה הנעים ולכן החלטתי שעם קצת (הרבה) קיצ'יות אכתוב לאיש שלי מהי האהבה הזו בשבילי:

אהבה - זה להרגיש את הגוף הקריר שלך על הגוף החם שלי כשאתה נכנס לישון אחריי.
אהבה - זה לעבור יום קצת מטריף בעבודה ופתאום הטלפון מצלצל ובצד השני של הקו אני שומעת אותך אומר: "אני רק רציתי להגיד תודה שהזמנתם אותי לאולפן שלא יהיה דיסאינפורמציה" במבטא רוסי כבד.
אהבה - זה לדעת שאפשר לדבר איתך על הכל, מטוב ועד רע.
אהבה - זה כששנינו עייפים, מתים מעייפות ועדיין מצחיקים האחד את השניה עד דמעות.
אהבה - זה לנג'ס לך כדי שתעשה גם דברים שטובים לך ורק לך.
אהבה - זה כששמים את המזרון שלי על הגג של האוטו שלך, יורד גשם, אנחנו מתים מעייפות ובכל זאת אני שואלת אותך: "אתה מושך חזק?" ולראות אותך מהצד השני צוחק.
אהבה - זה לסדר את הבית שלנו יחד ואח"כ לא לצאת מהמיטה כל השישבת.

אהבה - כ"כ מסובכת, כ"כ מסבכת,
אבל אני פשוט אוהבת אותך.

"קצב הליכתה
קמט בשמלתה
הם שיעידו הם שיגידו
שדבק בה טעם האהבה

עשב בשערה
ושתי עיניה גם מספרות עליה
שהיא באה מאהבה

שמץ של מבוכה
קסם בחיוכה
הם שיסבירו הם את סודה יסגירו
שהיא באה מאהבה

כמה שהיא יפה
אור על פניה נח
ורואים עליה
שהיא באה מאהבה

ריח
שדה פורח
ומשפתיה עולה ובא
טעם
רוצה עוד פעם
לטעום את טעם האהבה"


ביצוע: יהודית רביץ
מילים: יענקל'ה רוטבליט
לחן: יהודית רביץ