הירהורים של אהבה

לפני כשבוע עלתה תוכנית חדשה בערוץ 2, סופר נני,
יש שלל תוכניות דומות בערוצי הורים למיניהם, מעבר לסדנאות להורות וכ'ו

ואני שואלת את עצמי (בערך איזה אלף פעם ביום) האם שכחנו להיות הורים?
נכון, כל אחד יכול להביא ילדים לעולם, או כמעט כל אחד, אין ספק, אבל... אולי איפשהו, בדרך איבדנו את ההורות והמשפחתיות? האם אנחנו עסוקים יותר מידי בעצמינו? בקריירה? בתענוגות הרגעיים? בחיי הלחץ הארץ-ישראלים?

האם אנחנו זקוקים לכל ההדרכה הזו שלפתע צצה מכאן ומישם? עד כדי כך שכחנו מה זה חמלה? ורוך? ואהבה לילדים שלנו???

עוד אין לי ילדים, יש לי אחיינית בת 4 חודשים, וכל פעם שאני מסתכלת עליה אני שואלת את עצמי איזה הדרכה צריך בשביל לגדל אותה? מה כבר רוצה ילדה בת 4 חודשים? לאכול, לישון, ליטוף, נשיקה, חיבוק, חיוך, כמה שיחות מצחיקות על החיים, ושוב לאכול ולישון וחום ואהבה לא?
וביכלל ילדים, אם אין להם ממש צרכים מיוחדים כי יש בעיה מאוד ספציפית, צריכים הרבה חום ואהבה, וככל שההורים ישמרו אותם קרובים אליהם כך הילד ירצה את העצמאות שלו, אז למה לכ"כ הרבה הורים יש בעיות להיות הורים???

תוכניות כמו סופר נני גורמות לי לחשוב שאיבדנו משהו שהיה להורים שלנו(טוב, לא ממש שלי, אבל לדור הקודם של ההורות הכוונה שלי)אולי ערכים מסויימים שגדלנו עליהם והיום כשאני מסתכלת על משפחות אני לא רואה אותם כ"כ, אולי... אולי פשוט פעם רדפו פחות אחרי חומריות, וקיבלו עצות מסבתא ודודה ולא מהטלויזיה...

העולם מתקדם, אין לי שום ספק בזה, אבל... בגישה ההורית צריכה להיות התקדמות שלא מבטלת בשום פנים ואופן את החיבוק והנשיקה, והרוך והאהבה, והקניית ערכים, ואני חושבת שאיפשהו בדרך איבדנו את זה.

אומרים שדרך ארץ קדמה לתורה, ללמד ילדים ערכים יותר חשוב מחינוך פורמלי, אני באמת מאמינה שאם אגדל את ילדיי בדרך הזו הם יהיו הרבה יותר "בני אדם", הרבה יותר נבונים, עם יחס טוב לזולת, עם אהבה לעצמם ולאחרים, כי ילד בסופו של דבר הוא רק ילד...



בואי אמא
מילים: לאה נאור
לחן: יוני רכטר

כל האור מזמן הלך לו,
אל תלכי פתאום גם את.
בואי אמא, בואי אמא,
בואי שבי איתי מעט.

בעצים מכה הרוח,
וידייך כה חמות.
אל תלכי, ספרי לי אמא
איך באים החלומות.

אם פתאום מלאך יופיע,
אל חדרי יבוא בלאט,
בואי אמא, בואי אמא,
ותיראי אותו גם את.

לא, איני פוחד בחושך,
ואיני רועד בכלל.
בואי אמא, בואי אמא,
שבי איתי עד שאגדל.



אבא שלי
מילים: תלמה אליגון רוז
לחן: נמרוד טנא

לאבא שלי יש סולם
מגיע כמעט עד שמיים
ואבא שלי כה רעב
אוכל ארוחה פעמיים
ואבא שלי הוא הטוב מכולם
ואבא שלי הוא הכי בעולם
ורק בגללי הוא האבא שלי
כי הבטיח הוא לי
שהוא רק שלי

ואבא הביא מתנה
קטר על פסים של רכבת
ואבא הביא לי בובה
יודעת לשיר ולשבת
ואבא שלי הוא חכם מכולם
ואבא שלי הוא הכי בעולם
ורק בגללי הוא האבא שלי
כי הבטיח הוא לי
שהוא רק שלי

לאבא'לה יש מכונית
כמו אווירון בשמיים
לאבא שלי יש שעון
אינו מתקלקל גם במים
ואבא שלי, הוא יודע המון
אנגלית, צרפתית, ואפילו חשבון
ורק בגללי הוא האבא שלי
כי הבטיח הוא לי
שהוא רק שלי

ואבא שלי משחק
איתי בכדור ובג'ולים
ואבא שלי לי הביא
אלבום וגם יופי של בולים
אז למה כששרתי לו שיר שאהב
נרדם הוא פתאום ועצם את עיניו
אז למה כששרתי לו שיר שאהב
נרדם הוא פתאום ועצם - את - עיניו

אבא, למה?