אני בת 30, לא אין לי יומהולדת היום, והסיבה שאני מציינת את גילי בתחילת הפוסט הזה היא מישום שאני רוצה שתבינו כמה לא טריויאלי מה שאני הולכת לכתוב, לבחורה צעירה בת 30.
האנשים הקרובים לי יודעים כמה אני אוהבת את יוסי בנאי(כן, לא התבלבלתי, יוסי בנאי) ושאר האנשים שמכירים אותי ומגלים את זה מופתעים מאוד!
מעבר לעובדה שאני ברת מזל שאומן ענק כמו יוסי בנאי התגלה לי(ולא, לא מהיום, מאז הילדות) יש תמיד את השאלה: "מה לבחורה כ"כ צעירה ולאולד פאשן כמו יוסי בנאי?"
אין ספק זה עניין של טעם, אבל אני אומרת לכם, מאז שהוא הלך לעולמו דברים השתנו אצלי...
יש לי חברה שלפני שיוסי בנאי נפטר שאלתי אותה אם תסכים להתלוות אלי למופע שלו, תשובתה הייתה: "כשהגיהנום יקפא" פניתי לחבר טוב ששמח ללכת איתי(אפילו הצליח לסדר כרטיסים חינם...)
ונכון שזה כבר לא היה אותו יוסי בנאי הציני, עוקצני, מפולפל, חריף ומצחיק, ונכון שהוא כבר היה מבוגר וסבל משיכחה קלה("אז מה רציתי להגיד לכם?" היה משפט שחזר על עצמו הרבה בהופעה הזו) אבל הוא היה שם, והוא היה יוסי בנאי, עם המון צניעות, וכריזמה ואהבה רבה למה שהוא עושה...
ולמה אני מספרת לכם את כל זה???
כי היום כשנהגתי חזרה הביתה מחברים שמתי דיסק של יוסי בנאי, ועד הבית הרגשתי בעולם אחר, כאילו פנים האוטו מופרד לחלוטין מהעולם שבחוץ, והקול העמוק הזה, נכנס לי לתוך הנשמה, ונזכרתי איך באיזה ראיון הוא סיפר פעם שמישהי עצרה אותו ברחוב ושאלה אותו איך מגיעים לאיזה רחוב, והוא אמר לה, זה ממש כאן בפינה, והיא נראתה כ"כ מאוכזבת, ושאלה אותו אם הוא יכול לדבר איתה עוד קצת כי היא נורא אוהבת אותו...
אין ספק שדור הולך ודור בא, אני בספק אם יהיה עוד אחד דומה לו(כמוהו כבר לא יהיה) מישהו עם אהבה כ"כ גדולה למדינה הזו, למקצוע שלו, אתם יודעים, מאלו שהם אבני יסוד של התרבות(ולא, נינט היא לא אבן יסוד בתרבות שלנו)...
לא שוכחים דבר
ביצוע: יוסי בנאי
מילים: ז'אק ברל
לחן: ז'ראר ז'ואנסט
גירסה עברית: תלמה אליגון רוז
לא שוכחים דבר
לא איפה לא מתי
לא שוכחים דבר
רק מתרגלים ודי
לא את צפירת האניות
לא את אותן הנסיעות
שמובילות מנוף אל נוף
ומוליכות מגוף אל גוף
לא את הברים בנמלים
לא ת'חורים האפלים
לא את אותה תוגת ניכר
שמטביעים בויסקי מר
לא את כל זה וכל השאר
כן אנו לא נשכח דבר
לא אנו לא נשכח דבר
וזה ברור כמו השמש
לא שוכחים דבר...
לא את המס שמשלמים
כשנשבעים לעולמים
לא אהבות שמחפשים
מלב אל לב ולא מוצאים
לא זוג ידיים על צוואר
של סתם אחת בלילה קר
לא את זיוף ההבטחה
שתחזור אולי מחר
לא את כל זה וכל השאר
כן אנו לא נשכח דבר
לא אנו לא נשכח דבר
וזה ברור כמו השמש
לא שוכחים דבר...
לא השירים שעוד אכתוב
מתוך אלפי החרטות
לא את היום שבפני
קמטים ירשו את חיוכי
לא הפגישה במיטתי
בין חטאי לנשמתי
לא המיטה שבה אמתין
למוות שיגאל אותי
לא את כל זה וכל השאר
כן אנו לא נשכח דבר
לא אנו לא נשכח דבר
וזה ברור כמו השמש
לא שוכחים דבר...
אין ספק, לא שוכחים דבר, רק... מתרגלים ודי...
האם התרגלתי כבר לזה שיוסי בנאי לא כאן?
לפני 17 שנים. 16 באוקטובר 2007 בשעה 21:04
