כל סיטואציה בחיים היא שיעור, אחד השיעורים החשובים שלמדתי בחיי הוא שהשיעורים הכי מלמדים, הם השיעורים הקשים.
לכל אחד יש תפקיד, ככה אני מאמין, לכל אדם שנכנס לחיים שלנו יש תפקיד למלא, ללמד אותנו שיעור שרק הוא יכול ללמד,
ללטף ברגעי שפל, לתת את האנרגיה שדרושה בכדי לעבור את המבחן הנוכחי.
או אפילו להכאיב לנו בצורה מדוייקת, בצורה שרק הוא יכול, בכדי שנבריא חזקים יותר, בדיוק כמו עצם שנסדקת ומתאחה חזקה יותר, בריאה יותר.
הקושי הגדול, בעיני, הוא ללמוד לשחרר, לדעת לקבל שלפעמים התפקיד של האדם הזה נגמר גם אם זה נראה הכי לא הגיוני בעולם, גם אם זה מרגיש הכי לא נכון שיש.
להבין שאם האדם הזה צריך להיות בחיים שלך הוא יהיה שם, ואם הוא לא צריך להיות, הוא פשוט לא יהיה.
יש משפט של הדלאי לאמה שאומר
״אם יש לזה פתרון, אין סיבה לדאוג.
אם אין לזה פתרון, לדאוג לגבי זה לא יעזור.״
אז, לדעתי, הדבר ההגיוני היחיד שנשאר, הוא פשוט להגיד תודה לעולם שהביא אותי לכאן.
תודה לך עולם תודה
שהבאת אותי לכאן
לסיר הזה המבעבע, המעלה עשן
על הדרכים הנכונות שהולכת אותי
ולא בחרתי
על ים האהבה ששפכת בי
וכמעט טבעתי
תודה לך עולם תודה
שהבאת אותי לכאן
על שהטחת בפניי את האמת ואת הזמן…
על הקוצים שזרעת לרגליי
ובזכותם נשמרתי
על עמודי האש במעבריי
ובכל זאת עברתי
אבל פגשתי קרן חום
ממיסה הרים של קרח
הארה של חסד ואור בליל ירח
יש טוב אחד שמסתתר בעמק הכזב
תודה לך עולם שסיפרת לי עליו
תודה לך עולם תודה שהבאת אותי לכאן
אל ארץ נוטפת דם ואש
ותמרות עשן
על אנשי המעלה שהצבת בדרכי הפתלתלה
ועל הגורל שכתבת לי עוד בהתחלה
שלא ייבשת את דמעותיי
והנחת להן לזרום
ועכשיו הן אגם ילדות, מקלט מהתהום
תודה לך עולם על החושך
על הסיכוי שיתבהר
ועל טיפה קטנה של אושר
כשכבר חשבתי לוותר
אבל פגשתי קרן חום
ממיסה הרים של קרח
הארה של חסד ואור בליל ירח
יש טוב אחד שמסתתר בעמק הכזב
תודה לך עולם שסיפרת לי עליו