לוקח לי זמן להגיע להחלטות קשות, לוקח לי זמן לוותר, לוקח לי זמן לשחרר.
בדיעבד אני תמיד זוכר את הדברים הטובים, את האהבה, את הקרבה, את הסשנים והזיונים.
אוי הסשנים והזיונים.
קשה לי להתעלם מהלב, ללכת רק עם המוח, החלק הזה שמבין שעשיתי הכל, עשיתי הכל ומעבר לזה.
התעקשתי, נלחמתי, לחצתי, שחררתי, הלכתי וחזרתי.
התוצאה בסופו של יום נשארה זהה, ולכן, הגעתי לנקודת זמן שבה הייתי צריך לשחרר ולהמשיך הלאה.
ועכשיו, עכשיו אני צריך לשכנע את עצמי לסמוך על ההגיון שלי, על המוח הישר, זה שהלב שלי דוחק לפינה כל פעם מחדש, משתיק אותו לחלוטין כשהוא בסערת רגשות.
אז עכשיו אני צריך להאמין שבחרתי נכון, להאמין, לראות שטוב.
בלי להביט שוב לאחור, לראות שטוב.
הגיע הזמן שאדאג לעצמי, שאהיה רק איפה שבאמת טוב לי,
במקום שלא אצטרך לשמוע שזה לא הבית שלי, ושמה שאני מחפש לא נמצא פה.
עם כל דלת שנסגרת שתיים חדשות נפתחות.
״אומרים יש מי ששומר עליי
נותן לי את הכוחות
עוד לא מצאתי תשובה אבל
קוראים לזה לחיות״