ברית דם

כל היום השורה הזו מתנגנת לי בראש
"הנה אני והנה הם שני חלקים בתוך השלם"
בנסיעות שבין פגישה לפגישה, לא יכולתי שלא לנתח את הפגישות ברמה פחות מקצועית.
זה התחיל בארוחת הבוקר עם הפגישה הראשונה, הנה איש, שקוע בעצמו, מדושן עונג, מתהלל ומהלל את עצמו על מה שעשה באפריקה, בניו זילנד, אפילו (כך הדגיש) אפילו בגיאורגיה - "אנשים פחדו ממני" הוא מספר. כמובן מתייחס לצד המקצועי החזק שלו.
ואני ככה בין ביס לביס, עיניים פעורות, פה עסוק (בלעיסות) וכל זה תוך הפעלת שרירי העורף לחיזוק. מה שבמילים אחרות מרמז "אההמ אההמ". אני מסתכלת לו בתוך הלבן של העיניים, למרות שהחזה שלו קצת הסתיר מרוב הנפח, הוא מנסה להתחמק מהמבט שלי, אני מרגישה את זה. כאילו מהרגע בו אתפוס את אישוניו, הוא ייחלש.
הנה הם. תפסתי אותם. איזה תענוג, אני מרגישה כאילו המבט שלי, הוא בעצם סיכה, כזו שמוציאה ממנו את האוויר לאט לאט. מזה....אוי הוא נהיה ורוד. הוא מחייך, דרך העיניים...
איך דמיינתי אותו באותו רגע, מתרפס ומתפתל. כאילו הדבר שהכי בא לו עכשיו זה להגיד "סתם סתם...אני אפס מאופס....אני כלום בעולם הזה..." והכל תוך כדי ייבוב שלא היה מבייש ילדה בת שתיים שמשכו לה בצמות...

טיפה מאוחר יותר. במקום אחר. ארוחת צהריים.
שני גברברים צעירים, מצוחצחים, מצחיקים, לפלפים חובבי מדע בדיוני. הם צוות מנצח, רואים עליהם. הראשון מתחיל משפט, השני מרחיב עם דוגמאת והסברים. מאד חברותיים ומשדרים ילדי כאפות. כאלה שבתיכון היינו צוחקים להם על הסנדוויץ' מלחם כפרי עם פסטרמה ומלפפון. כאלה שהתרוצצו בין קבוצה של 'מקובלים' שעושים מסירות עם הפסטרמה והם...בוכים "תביא לי...תן לי...אותך למורה....תביא לי..."
אבל הדינמיקה בינהם, זו שמתחת לשולחן העמוס, אומרת לי שאלה השניים האלה, ילדים רעים. חוגגים על בחורות בזוגות שלישיות ואפילו אפילו ברבעיות. משהו בהם מקרין עוצמה. אולי זה שניהם יחד, אבל רואים עליהם שהם תמיד, אבל תמיד יקבלו את מה שהם רוצים. רואים עליהם, שכל המדע הבדיוני הזה, הוא לא בדיוני בכלל עבורם, הם מיישמים הכל!.
מעניין אותי מה הם חשבו עלי, תמיד כשיש באותו מקום גברים ונשים, תמיד יש רמיזות. עם להתכוון או בלי, הן תמיד שם כחלק מהשפה.
פגישה אחרונה ליום כזה...
קפה חזק חזק כזה שמעלה ניחוחות של זכרונות.
פגישה בה אין תהיות, הכל על השולחן, גלוי, נקי, הכי אמיתי שיש.
התפרקות