ברית דם

תמיד הצחיק אותי כשבחבר'ה אם מישהו היה אומר משהו לא מתאים, אז אחד היה קם ואומר "תן תן לעצמך כאפה, אני אחזיר לך אחר כך" איזו יציאה דבילית...
מצד שני,
אם אני נזכרת בילדות קצת, הרי תמיד כשהיינו ברוגז עם אמא, הדרך להעניש אותה הייתה להעניש את עצמנו.
"בואי לאכול" שולם
"לא רעבה" רעבה אשששש
"לא עושים ברוגז על אוכל" הילדה תגווע לי
"לא ברוגז, לא רעבה" יללה שתלך לעבודה, איזה ריחחחחח

אבל אין ספק שעונש, שאנחנו מרגישים שלא מגיע לנו, הוא עונש מקומם, לעומת עונש, שמגיע לנו, שכבר הופך לסוג של פיצוי וניסיון אמיתי לכפר.
השאיפה היא שעונש ישאר עונש מקומם, שלא נטעה לעולם...

חג שמח לכולם.
אם מישהו פה התחפש לגיבור על, אשמח לדעת:)