לא באופן מלא, אבל כן, כנראה שדברים הקשורים להסטוריה איכשהו תמיד ילוו אותנו (משתנה מדור לדור).
כשאבא שלי היה תלמיד, היה לו מורה שבכל פעם שתלמיד דיבר בלי רשות, הוא היה מעמיד אותו מול כל הכיתה ונותן בו מכות עם סרגל. לפי הסיפורים של אבא, מקום המכות היה משתנה לפי חשיבות. נניח אם ילד גנב לילד אחר את הסנדוויץ', המכות היו על כפות הידייים וכד'.
כשאמא הייתה תלמידה, היה לה מורה שהאמין שלקח לומדים רק על ידי שינון הטעות עצמה. למשל אם לא הכינה שיעורי בית, הייתה צריכה לכתוב 100 פעמים שאסור להגיע לכיתה ללא שיעורי בית מוכנים. גם כאן היו רמות שונות של עונש ולפי הסיפורים שלה, היו מקרים של מחברת מלאה (!).
כשאני הייתי ביסודי, היתה לי מורה שאיך שהייתי מגיעה לכיתה, לפני שלום - הייתה אומרת לי לעמוד בפינת החשיבה. כשהייתי בכיתה ו' וזה קרה, שאלתי בהתרסה "על מה? מה עשיתי??" היא ענתה "אין ספק שתעשי".
הייתי תלמידה טובה, אבל הייתי קצת חצופה. באחד המקרים, בתיכון, הייתה לי מורה שנהגה להגיע עם עגילים של מיקי מאוס (בטוח של הבת שלה) היא הייתה מקור לדאחקות. ביום אחד שהתססתי קצת את החבר'ה בשיעור, היא סילקה אותי לחדר של המנהל. לא הסכמתי להתפנות (כבר אז האמנתי שיהודי לא מסלק יהודי), בסופו של דבר, היא הביאה את המנהל לכיתה והוא היה זה שהוציא אותי. כשחלפתי דרכה, אמרתי לה "סתומה" ליד כל הכיתה. המנהל הזדעזע קשות.
בוקר אחרי, מסדר בית ספרי, החל משכבה ז' ועד יב', נקראתי לעמוד לצד המנהל ולהתנצל מול בית ספר שלם. סרבתי והושעתי לשלושה ימים.
מכל התגלגלות העניינים מאותו יום, אני מבינה שאם זה היה קורה היום, סביר שלא הייתי נוהגת כך. (גם סביר שלא היו נוקטים כך בבתי ספר), אבל אם חושבים לעומק, יש משהו בדברים האלה של פעם, שקצת מיישר אותנו....
לפני 12 שנים. 13 במרץ 2012 בשעה 9:45
