לפנק-לפנק-לפנק...

ניפגשתי אמש עימה בכנס משותף,

יושבים יחדיו,

אישה יפה, מטופחת, אסרטיבית [ כמו שאני אוהב 😄 ],

לפתע היא קמה,

ואני שומע אותה פונה אלי:

"שמור על התיק שלי, אני קופצת לשירותים",

ראשית, למה לא מזמינה אותי לבוא עמך ?

שנית, למה לדבר בטון מתנשא, בציווי ? מה אני כלב שלך ?

את לא מבינה שכמעט ירדתי על 4 לרגלייך,

וזחלתי לעיני כולם ?!

* כבר לא זוכר על מה היה הכנס... 

כן, בהמשך לפוסט הקודם...

מתחיל את יומי בעבודה מהבית,

ואז נתקל בהן...נעליה המטריפות של אישתי,

ואני פשוט מתמוגג מהן,

הן כה יפות, כה מושלמות,

ובוודאי שיש בתוכן כפות רגליה הענוגות,

אז, אם היא היתה גבירתי/מלכתי,

הייתי מוכן לרבוץ על 4 לצדן,

להמתין עד לבואן,

של רגליה...

מנהל שיחת טלפון עיסקית חשובה,

והן כך מולי, והמחשבות מתערפלות,

איך אפשר כך להמשיך לעבוד, ולשדר רצינות...ברצינות...

היא טובה,

היא באמת אישה טובה,

באה אלי בבוקר,

יושבת על שפת המיטה,

נושקת לשפתיי,

מראה חיבתה,

ואני, אני לא בסדר,

אני רוצה עוד,

לי זה לא מספיק,

אני רוצה שתחפון את אשכיי,

שתסתכל עלי ממעל,

שתגיד לי: "של מי אלה ? של מי אתה ?",

אבל היא אישה טובה,

אין לה מחשבות כאלו,

כן, היא יודעת שאלו מחשבותיי,

אבל, היא אישה טובה,

היא יכולה לתת לי מה שיש לה,

ולה, אין לה את היצר לשלוט,

וגם אם היא יודעת מה שאני אוהב,

זה אינו טבוע בה,

זה לא "שלה",

אז היא לא תעשה לי,

למרות שהיא אישה טובה, מאוד !

ואני, אני כה זקוק לזה,

כה נזכר ונזקר במצבים כאלו שחוויתי,

האם עוד אחווה ? מקווה...

זה מצחיק, אבל זה עצוב [ לא משעמם לי 😄 ],

שאני נכנס לחדר,

תמיד אני מושך תשומת לב, אני בולט,

הלבוש, המראה, ההליכה, אולי הכל יחדיו,

ומצד שני, למרות שיודע שלא מתעלמים ממני,

אני לא ניגש לאנשים שאיני מכיר ומתחיל דבר עימם,

נראה לי מוזר,

וכך יוצא שתמיד מתחילים לדבר עימי,

ואני תמיד מוצא נושאי שיחה.

כך יוצא שדווקא אני גורם לאנשים לבוא ולהכירני,

לו הם היו יודעים מי ומה אני,

לו היו באמת מכירים אותי,

את מה שעובר בראשי,

האם גם אז היו רוצים להכיר אותי ?

אני מחייך לי לעצמי 

בהמשך ישיר לפוסט הקודם...

שהפנטזיה פוגשת המציאות,

כאשר קורא חומר מקצועי,

ומופיעה המילה - "עבד",

כן, עבורי יש לה רק משמעות אחת...SLAVE (איזו מילה קשה).

הפער, הבלתי נתפס, מבחינתי,

בין מי שאני כלפי כל העולם,

לבין מי שאני בתוך תוכי,

הוא כה עצום,

כה רחב,

שאני עצמי, הרבה פעמים,

מתקשה לעקוב אחריו.

שיוצא מביתי - מי אני ?

שנכנס לפגישת עבודה חשובה - מי אני ?

שכולם נושאים עיניהם למצוא פי - מי אני ?

שאני עם עצמי, חושב מחשבות על שליטה, על סגידה - מי אני ?

אני רוצה לבוא גאה,

רוצה לבוא חזק,

שתהיי גאה בנשלט שלך,

ומשם, לרדת,

לסגוד,

לפנק,

לשרת,

להיקשר (נפשית ופיזית),

לממש עצמי,

רוצה ורוצה ורוצה,

האם עוד אספיק לחוות את זה ?!

* ד"א, אני מגיע עם פתק החזרה...

בהמשך לפוסט מהבוקר...

אנא ממך,

אל תסתכלי עלי מלמעלה,

זה מטריף אותי,

אני יוצא מגדרי,

להיות מי שאני,

נשלט, כנוע, צייתן,

רוצה מיד לשכב לרגלייך פרקדן. 

קם, מתאושש,

מכין עצמי לקראת שיחת ועידה חשובה,

ואז נכנס לפייס,

ואחת החברות המצודדות,

מעלה תמונתה,

מביטה אלי,

מבט מלמעלה, מבט נחוש, 

מבט אסרטיבי,

מבט מלכותי,

זהו, אני ישר נכנס "למצבי",

המצב הנשלט שבי.

* איך כך אנהל שיחת ועידה, כאשר אני צריך להיות סמכותי ואסרטיבי ?!

חייב להיות מועסק,

ככל שאהיה יותר עסוק,

"אבלה" פחות פה, בכלוב.

צריך אותך שתעסיקי אותי,

את מוחי, את נפשי, את הוותי,

מתי תמצאי אותי...