לפנק-לפנק-לפנק...

שבת ו- חג - הנאה צרופה...תרתי משמע :)

ואני נזכר שעוד בהיותנו ילדים,

אז עוד קראו לזה גם - "חג המים",

והרבה מים נשפכו...

חג שבועות, באים לבושים לבן,

זה תמיד יפה וסקסי, בתולי משהו...

ואז מתחילות החגיגות,

שופכים מים על הבנות,

שחולצותיהן באחת - הופכות שקופות,

איזו התרגשות :)

ואני, מן עוף מוזר,

חזה נשי זה דבר נחמד, יפה,

אבל, לגישתי, כלל לא יכול להתחרות,

מול ישבן חטוב וסקסי,

כפות רגליים מטופחות... 

כן, כבר בהיותי ילד, ידעתי מה טוב לי ועבורי...

נשלט דעתן שכמותי :)

חג שמח (א)נשים :)

איזה עולם מוזר,

אחרי שכתבתי קודם על רצוני להיקשר...

כעת אני מהרהר...

בבית, אני המלך הבלתי מעורער,

אישתי מציית לי (כמעט) בכל דבר,

ואני, מחפש אותך,

להמליך אותך מעלי.

ככה זה כנראה בחיים - הכל יחסי...

שב"ש וחג שמח (א)נשים :)

אני אוהב להיקשר,

אני לא רק אוהב,

אני חש צורך עז להיקשר.

ראשית, קשר נפשי לגבירה שלי,

זה הקשר הכי עמוק,

זה בלי שלשלאות כבדות פיזיות,

אך זה הקשר הכי משמעותי, עבורי,

כאשר מסתובב 24/7 ויודע שהיא גבירתי,

שאני לא לבדי,

שיש מישהי שמפקחת עלי, על חיי...בחיי.

שנית, הקולר שהגבירה סוגרת על צווארי,

זה אקט משמעותי וגם ייחודי.

באותו רגע מתחבר להיותי כלב שלה,

לרבות כל התכונות וההתנהגויות הכלביות:

אני נאמן לה בכל רמח איבריי, בייחוד בראשי,

אני מצפה ומייחל לה כל העת,

אני רץ אליה (זוחל, ליתר דיוק), כאר היא מגיעה,

מלקק כפותיה בשמחה,

אני ניזון מעצם קיומה,

אני מאולף למלא הוראותיה וצרכיה,

ואני יודע שהיא רוצה את טובתי, גם אם מחטיפה לי,

ואני תמיד אודה לה על היותה...גבירתי.

הקשר השלישי,

הוא כאשר הגבירה קושרת מבושיי,

מהדקת השרוך על אשכיי,

כאשר הוא חופנת אותם בידיה,

זה הקשר הגשמי,

כאשר היא אחראית על פליטתי,

היא נוגעת, לא נוגעת, היא מלטפת,

אולי גם מכה,

אבל יודעת גם לסחוט עד העונג הבא...

כן, אני אוהב להיות קשור...אל גבירתי...

אישתי צריכה לאסוף שמלה מתופרת כלשהי,

היא מנסה לארגן שזה יצא מחר (שישי, ערב חג),

ואז פונה אלי בחיוך ממזרי:

"יודע מה, נראה לי שאתה תביא לי השמלה",

אני מסתובב עם מבט חמוץ: "אני ? שישי ? מה קרה ?"

(וחושב לעצמי....נו באמת, את אישתי - לא גבירתי...),

ואז היא עונה לי:

"נראה לי שתהנה, היא ניראית טוב ו...

היא שתלטנית, ניראית לי מלכה, קצת רעה ומתנשאת, כמו שאתה אוהב..."...

על כך נאמר: "יודעת צדיקה נפש בהמתה.."  :)
 

מצד שני, האמת, יש לה כושר שכנוע... 

הנה אנו לפני חג השבועות,

חג שכולם לבושים לבן,

זה בסדר - אמרו לי שלבן מתאים לי :)

שבועות, אחד משלושת הרגלים, חג של הקרבת קורבנות,

ואני, דווקא הייתי מקריב עצמי עבורך,

עבור המלכה שאותי "קילרה" לטובתה.

הייתי זוחל לקראתה,

מרכין ראשי,

עושה כדברה.

מקריב עצמי עבורה...

כן, כזה אני,

אם היא בחרה בי,

אנ מעניק לה את כולי,

ליבי, נשמתי,

והיא - היא אחראית לבטחוני, לשלומי,

שהרי אני משוייך לה... 

אין לי הרבה מה לחשוב,

אני עושה - מה שעושה לה (!) טוב...

שהרי זו התכלית,

זו המטרה,

זו הכוונה,

זה ברמה של שליחות,

ולמה זה כה פשוט,

כי זה הרצון שלי,

לעשות לה טוב...

זה כייף לשמש,

זה מעצים שאותי מחפיצים,

שהרי זכיתי,

להיות שלה,

לעשות כרצונה,

לענג אותה,

לשרת אותה,

היש תחושה יותר מעצימה ?!

פגשתי אותה היום,

פגישה במסגרת העבודה,

ואני, יודע לחוש אנשים,

בעל אינטליגנציה ריגשית גבוהה מאוד,

יודע לחוש דיי מהר אם הצד השני התחבר אלי, אם לאו. 

וכן, היה חיבור דיי מהיר,

היום, רבים, לפני כל פגישה "מגגלים" ומחפשים מידע על הפרטנר לפגישה,

וכך היא עשתה,

באה אלי בחיוך: "אתה נראה בדיוק כמו בתמונות, אי אפשר לפספס אותך...",

עונה בחיוך רחב: "אז איך חשבת שאראה ?"  :) 

וכך כל הפגישה אנו מתבוננים זה בעינו של זו, ולהיפך,

אוהב אנשים המסתכלים בעיניי, ולא משפילים מבט,

אני בגישה, כי העיניים אומרות מה שהלב חש,

ולא תמיד הפה אומר...[ לטוב ולרע 😄 ].

וכך הפגישה היתה נינוחה ונעימה,

שוחחנו גם על הא ועל דא,

חשתי שהיא ממש התחברה אלי,

הביטה במבטי הערצה,

ואני מחייך בתוך תוכי,

רק אם היתה יודעת מי באמת אני...

באמת מי אני ?! 

אחרי לילה מעייף,

לילה של מחשבות,

לילה של תהיות,

לילה של חוסר במעשי אהבים,

שלא לומר מעשה של שליטה ביצרים,

ובכל זאת - אני קם לבוקר של כייף...לו יהי :)

ומנחם עצמי,

שגם לחשוב, לפנטז, לקרוא, לדמיין,

זה יכול להיות מעורר ומעניין :)

אין תחושה נעימה יותר,

מעצימה יותר,

מהתחושה שהגבירה מעלי,

הן פיזית,

אך בעיקר מנטלית,

תחושה שאני נתון למרותה,

תחושה שאני נתין שלה,

שלה,

השיוך הוא מהות הכל,

הריגוש שבשיוך...