"מוכנה לעוד משימה?" שאלתי בשביל לוודא את המצב.
"אולי.." גלי ניסתה להתחקם. "כן, או לא?" חזרתי לקול הסמכותי שלי. עוד רגע של חשיבה וגלי ענתה "בסדר, כן".
החלפנו מבטים לכמה רגעים עד ששברתי את השתיקה, שלפתי את האשראי מהארנק והגשתי לגלי "המשימה שלך היא לרדת להביא לנו אוכל, לפני שתתחיל לשאול שאלות, אז כן, ככה בדיוק"
ראיתי שגלי לא ציפתה למשהו כזה. גלגלי השיניים בראש של גלי עשו רעש שגם השכנים יכלו לשמוע, אבל בסופו של דבר היא לקחה את האשראי ויצאה מהדלת.
נתתי לה כמה רגעים להתקדם ויצאתי אחריה, בוכן את התנועות, איך היא מושכת את הגופיה ומנסה להצמיד אותה שלא יהיה אפשר לראות כלום.
גלי נכנסה לחנות מזון מהיר הכי קרובה שמצאה, כמה נשימות והיא צעדה אל עבר הקופה. נעמדתי בפינה, מביט מהצד. רואה איך הבחור שנעמד בתור המקביל לזה של גלי מבחין בעבודה שגלי ללא חזיה, ואיך רואים בבירור את החזה הקטן שלה.
בהתחלה הוא רק בוהה, גלי תוך שניה מרגישה כבר את המבטים, היא כבר לא כל כך משחקת עם הגופיה ולא מצמידה יותר.
אחרי כמה רגעים של מבטים הבחור מנסה לפתח שיחה עם גלי, להפתעתי היא לא מייבשת והיא מחייכת אליו, צוחקת ומדברת. הם מתקדמים לקופה והבחור לא מתבייש לנעוץ מבטים לגופיה של גלי, מרגיש כאילו עוד רגע הוא שולח יד בשביל גם להרגיש.
מגיע התור של גלי והיא מזמינה לנו המבורגרים. הבחור הולך אחריה והם ממתינים ביחד עד לקבלת האוכל. לפני שהם נפרדים הוא נותן לה את מספר הטלפון שלו והם נפרדים בחיבוק.
אני ממהר להגיע הביתה לפני גלי. היא נכנסת שתי דקות אחרי.
אנחנו מוציאים את האוכל מהשקיות, אני מתיישב על הספה, לוקח את הצלחת של גלי ומעביר לריצפה. "את תאכלי היום על הרצפה"
גלי מתבוננת בי אבל מיד יורדת מהספה ועוברת לאכול מהספה. כשאני מסיים לאכול אני עובר ללטף לגלי את הראש שנמצא ממש ליד הברכיים שלי. מלטף וצופה בטלוויזיה.
"מה מצב החרמנות?"
גלי מסתובבת אלי עם מבט שאני כבר יכול להבין ואומרת "9".
המשך יבוא