לכל שאלה יש תשובה?

סיפור שכתבתי ועלה מחדש לאתר

https://q1255.wordpress.com/2022/02/17/%d7%90%d7%91%d7%99-%d7%94%d7%a9%d7%9b%d7%9f/

הרגע הזה, שאני יודע בדיוק מה את צריכה למרות שזה לא בטוח מה שאת רוצה.

אבל הרגע הכי טוב,

זה הרגע שאת מבינה שזה גם מה שאת רוצה באמת,

עמוק בפנים

"מוכנה לעוד משימה?" שאלתי בשביל לוודא את המצב.

"אולי.." גלי ניסתה להתחקם. "כן, או לא?" חזרתי לקול הסמכותי שלי. עוד רגע של חשיבה וגלי ענתה "בסדר, כן". 

החלפנו מבטים לכמה רגעים עד ששברתי את השתיקה, שלפתי את האשראי מהארנק והגשתי לגלי "המשימה שלך היא לרדת להביא לנו אוכל, לפני שתתחיל לשאול שאלות, אז כן, ככה בדיוק" 

ראיתי שגלי לא ציפתה למשהו כזה. גלגלי השיניים בראש של גלי עשו רעש שגם השכנים יכלו לשמוע, אבל בסופו של דבר היא לקחה את האשראי ויצאה מהדלת.

נתתי לה כמה רגעים להתקדם ויצאתי אחריה, בוכן את התנועות, איך היא מושכת את הגופיה ומנסה להצמיד אותה שלא יהיה אפשר לראות כלום. 

גלי נכנסה לחנות מזון מהיר הכי קרובה שמצאה, כמה נשימות והיא צעדה אל עבר הקופה. נעמדתי בפינה, מביט מהצד. רואה איך הבחור שנעמד בתור המקביל לזה של גלי מבחין בעבודה שגלי ללא חזיה, ואיך רואים בבירור את החזה הקטן שלה. 

בהתחלה הוא רק בוהה, גלי תוך שניה מרגישה כבר את המבטים, היא כבר לא כל כך משחקת עם הגופיה ולא מצמידה יותר. 

אחרי כמה רגעים של מבטים הבחור מנסה לפתח שיחה עם גלי, להפתעתי היא לא מייבשת והיא מחייכת אליו, צוחקת ומדברת. הם מתקדמים לקופה והבחור לא מתבייש לנעוץ מבטים לגופיה של גלי, מרגיש כאילו עוד רגע הוא שולח יד בשביל גם להרגיש.

מגיע התור של גלי והיא מזמינה לנו המבורגרים. הבחור הולך אחריה והם ממתינים ביחד עד לקבלת האוכל. לפני שהם נפרדים הוא נותן לה את מספר הטלפון שלו והם נפרדים בחיבוק.

אני ממהר להגיע הביתה לפני גלי. היא נכנסת שתי דקות אחרי. 

אנחנו מוציאים את האוכל מהשקיות, אני מתיישב על הספה, לוקח את הצלחת של גלי ומעביר לריצפה. "את תאכלי היום על הרצפה"

גלי מתבוננת בי אבל מיד יורדת מהספה ועוברת לאכול מהספה. כשאני מסיים לאכול אני עובר ללטף לגלי את הראש שנמצא ממש ליד הברכיים שלי. מלטף וצופה בטלוויזיה.

"מה מצב החרמנות?" 

גלי מסתובבת אלי עם מבט שאני כבר יכול להבין ואומרת "9".

המשך יבוא

הכל התחיל מהחיבור שהיה לי עם חברה של אשתי (גלי)

תמיד היה בנינו איזה פלירטוט עדין, תמיד הייתה המשיכה, אבל יותר מכך לא קרה.

כמו בהרבה פעמים, אני נמצא בדירה של גלי. אשתי הייתה עסוקה ולא יכלה לבוא אז יצא שהיינו רק שנינו. אחרי בילוי בים שנינו ישובים על הספה ועוברים על הנטפליקס, מחפש מה לראות. 

"אז היית כבר בדאנג'ן?" אני זורק פתאום לאוויר. גלי עם מבט מופתע, של מאיפה זה הגיע. "שמעתי שאמרת למיה (אשתי) שאת רוצה ללכת לראות" המשכתי. "כן, חשבתי יהיה מגניב לראות מה יש שם" גלי יצאה מההלם. 

"זה מושך אותך? ניסת משהו בעבר?" אני שואל. "לא יודעת, לא ממש ניסיתי אבל היה לי את היזיז הזה שהיה קשוח במיטה". 

"כמה את חרמנית עכשיו מ1-10?" אני שואל באומץ. גלי אומנם הייתה מופתעת אבל שמרה על פתיחות "5, למה?" הוסיפה חיוך בסוף.

החלטתי ש5 זה אומנם קצת נמוך אבל מספיק בשביל לנסות להתניע את העסק. 

"תורידי את הטופ" אמרתי עם טון סמכותי שצברתי בצבא. "מה?" גלי צחקה מופתעת. "קדימה, רצית לנסות, לא?" לא וויתרתי. 

גלי לקחה כמה רגעים לחשוב ונעמדה ללכת לכיוון החדר שלה. "לאן את הולכת?" שאלתי, "נו, להוריד". "לא, תעשי את זה פה".

גלי שוב חשבה לרגע, לקחה נשימה עמוקה, חזרה לספה ובעזרת כמה תנועות היא שלפה את הטופ. גלי לבשה חולצה גזורה לגופיה מה שנתן לי את האפשרות לראות בפעם הראשונה את החזה שלה, אין ספק שהייתי חסר נשימה לראות אותה סופסוף בצורה כזאת.

"מה מצב החרמנות?" שאלתי שוב.

"7" 

המשך יבוא

מנשלטת לנשלט:

תראה אותי, תתן לי יד

אני אחת שמוכנה להשתנות

תבוא תאיר לי את ימיי

באור יפה, גנוז כמעט מיליון דורות

ואז אני אהיה כמו שמש לעולם

אהיה כמו ציפור נודדת במרחב

אתה, אתה תהיה לי מלך לעולם

מודה אני לך על דרך שנשבעת לי

איזה עוד שירים עולים לכם?

מי אני? מה אני? מה? מה? מה??

רבים וטובים שאלו את עצמם את השאלה הזאת, אז למה בשעת לילה מאוחרת אני מתחיל לכתוב ובכלל לשאול?

האמת? שאלה טובה, לא יודע. 

אני נכנס ויוצא מהכלוב כבר שנים רבות, מתעניין, קורא, מנסה קצת להבין מי נגד מי. (מתברר שזה בעיקר מיד בעד).

עוד לא יודע למה אני כאן, אני שולט? נשלט? סתם חרמן? 

שאלות רבות שעוד אין להן תשובות אבל אולי עם פתיחה של הבלוג נמצא את השביל הנכון בו ניתן לשאול את השאלות.