גן עדן של שוטים

לא זכרתי אותו כזה, כזה...זאת אומרת...כל כך...
מה קרה לו בכל הזמן הזה?

בוקר.
התעוררתי מצלצול טלפון. לא הצלצול שלי. הרגשתי אותו קם מהמיטה ועונה.
שמעתי אותו במעומעם מדבר בפלאפון שלו. עצמתי את העיניים בחזרה...איזו עייפות.
בקושי ישנו שעתיים.
הלילה שעבר היה מטורף. מטורף? הזוי. אני גמורה. לא להאמין, גמורה סופית.
שמעתי אותו מדבר קרוב, פתחתי עיניים בחוסר חשק.
ראיתי אותו עומד מולי נשען על הדלת, משוחח עדיין בפלאפון מביט בי מחייך.
סרקתי את גופו העירום היפהפה במבטי כאשר נתקע לי המבט בהפתעה על הזקפה שלו.
"אוי לא!" נפלט לי..(מה? שוב? הוא לא נורמאלי...)
הוא סיים לשוחח נשכב עלי מעל השמיכה וחייך "אוי כן!"
"לא, לא..זוז ממני. השתגעת או מה?. כמה פעמים?!"
"רגע, מה? את סופרת לי?" שאל,
"כן, במקרה שלך זה נדרש" עניתי.
"שאתחיל לספור את שלך?..זה הרבה יותר".
"אני עייפה, לא מסוגלת יותר, תן לישון". הזזתי אותו ממני והתכסתי בשמיכה מעל לראש.
הוא משך את השמיכה והחל לנשק לי את הבטן, נשיקות קטנות כאלה, חושניות... הלשון שלו דגדגה אותי.
הפה שלו עלה למעלה לחזה באיטיות שהטריפה אותי... הלשון שלו לקקה לי את הפטמות בתנועות מעגליות...
מגרות..ממיסות...הנשימות לא סדירות...שיט...התעוררתי לגמרי.
טוב, אולי בעצם בא לי שוב...עצמתי עיניים. בעצם בטוח בא לי שוב.
"אתה לא שפוי" הצלחתי למלמל תוך אנחות
"הו כן...כן...בוקר טוב גם לך "גברת שפיות" לחש לאוזני.

עכשיו, שאני יודעת בוודאות שאתה קורא אותי - מה אתה מחייך לך שם אה?