אל תשאלו אותי איך הגענו לזה, אבל במסגרת הרפתקאות ההריון היא אמרה: ״וואי בייבי, זה פעם ראשונה שיהיה בתוכי זרע!״, כי מסתבר שמחר בבוקר אנחנו נוסעות לבלינסון להזריע אותה (אני לא יודעת אם המילה הזאת יותר ווטרינרית או בדסמית). תיקנתי אותה והזכרתי לה שלפני כמה שנים שכבה עם איזה ידיד שלה בלי קונדום, ולמרבה הגיחוך, פחדה שנכנסה להריון מה-precome או משו לפני שהוא גמר בחוץ. הסברתי לה שבתוך מה שהיא חששה להיכנס להריון ממנו טכנית יש זרע, ושתפסיק להתנהג כמו ילדה בת 12 שלא הקשיבה בשיעור חינוך מיני.
״ומה עם ההוא? הבחור של הזונה שלך?״ אני מזכירה לה שהיא יוצאת עם איזה זוג, למרות שבאמת תקופה שהם לא נפגשו, והיא אומרת שהוא היה עם קונדום ובכל מקרה הוא לא גמר כשהם הזדיינו אלא הוא גמר לזונה שלו בפה. ״היא לא הזונה שלו היא הזונה שלך,״ אני מתקנת אותה, ״ואת לא חייבת לתת לי את הפירוט המלא, גמר בחוץ זה מספיק.״ לא יודעת למה מפריע לי הדיבור המלוכלך הזה, אולי אני סתם מקנאה.
״זה עשה לך את זה?״ אני מפרה את הדממה בזמן שהיא חזרה להתעסק במה שהתעסקה בו.
״מאוד.״ היא עונה מבלי להרים את הראש מהאייפד.
״מעניין…״ אני מתרשמת בקול.
״הייתי שמחה לראות גם מישהו גומר לך בפה.״ הו שלום. אני מתעוררת.
״מישהו ספציפי?״ אני מחייכת בשובבות.
״לא, מי שבא לך…״ היא ממשיכה להרהר בקול רם. ״כל עוד זה לא מישהו שאני שונאת.״
״ובכן זה פוסל את כל המועמדים שאי פעם הרשיתי להם לגמור לי בפה.״
בראשי אני חושבת על מועמד אחד… אבל אני לא רוצה להגיד לה, אז השיחה מתגלגלת מעצמה סביב הגברים שגמרו לי בפה במהלך חיי ועל פוטנציאלים לחידוש עתידי. אני מזכירה לה שוב את מה שכבר עלה לאחרונה ביננו, שאני לא מזדיינת עם אפאחד/ת אחר/ת בעיקר כדי שהיא לא תפגע, והיא פתאום מרגישה מאוד מודעת לכך שלמרות שהקשר הזה נפתח כבר בשנת 2022, יצא ששכבתי רק עם גבר אחד מאז, יזיז-לשעבר שהחלטתי לקחת איתי לאירוע ההשקה של פתיחת הזוגיות. בעקבות הפעם הראשונה והיחידה הזאת היא שקעה באיזו סאגת קנאה מדוכאת, ולא משנה מה עשיתי לא הצלחתי לפצות על כמה שהכאבתי לה.
הכאב הזה הלך איתנו חודשים, ואני הרגשתי את האשמה הולכת איתי לכל מקום, שוקעת בתוכי עד לעצמות, עד שלא יכולתי יותר להתרחק ממנה, פיזית. הכאב הזה ביסס כלל ברור שהיה גם ככה ברשימת הכללים שהוגדרו מראש לקשר הפתוח: אקסים/ות הם מחוץ לתמונה. אמנם מייקל (היזיז) לא היה אקס פרופר, אבל הוא היה יזיז שהזדיינתי איתו באופן די רציף לאורך הרבה שנים, ולטענתה של שרון מכאן הגיע הכאב העז, ואם אהיה עם מישהו ללא עבר משותף היא לא תגיב באותו אופן.
הבעיה הייתה שאם אין לי עם מישהו עבר משותף, הסיכוי שארצה בכלל להתקרב אליו, שלא לדבר על זה שיגמור לי בפה, די קלוש. אחרי מייקל היו עוד כמה דייטים פה ושם, ואפילו פלירטוט שובב והדדי עם חמודי אחד שאספתי מאיזו מסיבה וניסה להצטרף אלינו, אבל מה שלא עשיתי, לא הצלחתי למצוא מועמד ראוי, ואולי, בתכלס, גם לא כ״כ רציתי לחפש. אני דינוזאורית בתחפושת, אז עוד לפני שהכנסתי את שרון לסצינה ולפני שחזרתי לכתוב כאן כבר הסתובבתי בקהילה, ראיתי, חוויתי ועשיתי מספיק כדי לדעת שההסתברות של למצוא מועמד שיענה על כל הקריטריונים לא גבוהה מספיק כדי שאשקיע בזה אנרגיה.
ובכלל, לא רציתי להשקיע בזה אנרגיה, רציתי להשקיע את האנרגיה בה ובנו ובמשפחה שלנו. נכון, לעתים קרובות מצאתי את עצמי תוססת מחרמנות מודחקת, מחכה לה מורעבת במהלכה של עוד תקופת ריחוק-מיני, כי מה לעשות שסנכרון זוגי לא עובד ככה? ברגעים האלו הייתי מנסה לפתוח לרגע את האפשרות לשלוח לי כאן הודעות, או אולי אפילו קופצת לאיזה מאנצ׳ או מפלרטטת עם איזה בחור/ה במסיבה. לעתים זה הגיע לאיזה קפה הכרות, אבל אף אחד לא עניין אותי מספיק כדי לעשות עם זה משהו. בסופו של דבר לראות פורנו ולעשות ביד כדי להצליח להירדם נראה לי עדיף מלהיכנס לאינטימיות עם אדם חדש, במיוחד שבבית יש לי כבר בסך הכל את כל מה שאני צריכה, גם אם לא באינטנסיביות שהייתי רוצה.
עם הזמן כשהיא יצאה לדייטים עם הזוג שלה, מצאתי את עצמי בדייטים מדומים עם אקס שלי - אורן, שמי שעוקב פה אולי זוכר שאני לא כ״כ זוכרת אותו, ומי שלא… עזבו, זה סיפור ארוך. במצב הנוכחי אורן בזוגיות מהממת (ופתוחה) משלו, ואנחנו עברנו טרנספורמציה כמעט מלאה לידידים. את ההרגלים הבדסמיים ההדדיים שלנו שלנו השארנו בעבר, אולי חוץ מזה שהוא קורא לי ״כלבה״ או טופח על הישבן מידי פעם. בהתחלה זה היה לי קל, כי בתכלס לא זכרתי אותו ואותנו היטב, וגם אם כן יצא לנו לשוחח על הסקס המשובח שהיה לנו בעבר, זה אף פעם לא היה עיקר המפגש. תמיד היה כיף איתו, והוא באמת היה דייט מוצלח בהרבה מרוב האידיוטים שבאו או לא באו לאסוף אותי למסעדה בחיי. היה לי נוח לפגוש אותו כשהיא בדייט עם הזונה שלה, כי ככה הרגשתי שאני גם קצת הזונה שלו, ובכל זאת לא הייתי צריכה לעבור שום גבול בשביל זה או חלילה להכיר אדם חדש. מאז ומתמיד העדפתי למחזר מאהב/ת מהעבר על פני להכיר מישהו/י חדש/ה, כי לא תמיד התחשק לי להכיר, פשוט התחשק לי להינות עם מישהו/י שכבר מכיר/ה אותי. אני לא בטוחה אם זה עובר מובן… אני לא בטוחה אם זה משנה.
אבל אז, כמו בכל סיפור טוב של חזרה לקשר עם האקס, התחילו להתעורר בעיות.
הבעיה הראשונה והידידותית ביותר למשתמש הייתה שככל שיצאתי איתו ליותר ״דייטים מדומים״ בזמן שאשתי מסתכלת בזונה שלה בולעת זרע, גם אני התחלתי לחשוב מחשבות מלוכלות על בליעות ועל זרע. הבעיה השנייה והקצת יותר חמורה הייתה שהמחשבות האלו לא נבעו נטו מחרמנות או שעמום או משיכה או געגוע או כי רציתי שיעשה לי מה שעשה לי פעם. לא. הבעיה השנייה הייתה שהתחלתי לחשוב את המחשבות האלה כי לג׳יט נהניתי איתו בדייטים-לא-דייטים שלנו, הוא פשוט מצא חן בעיני.
כשאת מתקרבת לאדם שכבר היה קרוב אלייך בעבר, בד״כ יש תהליך מקוצר, אבל כשאת לא זוכרת את הקרבה שהייתה לך איתו, המצב קצת משובש, וייתכן שזה מה שאני חווה עכשיו. כמובן שאני והוא דיברנו על זה, כי אתם יודעים איך אני, למה לשמור בבטן כשאפשר לאכול ת׳ראש? ואפילו עם שרון היה ניסיון לדבר על זה, ואפילו ניסיון מוצלח באופן יחסי - בסופו של דבר היא פסקה שאם הוא יבקש ממנה, היא תאשר את האיחוד. וכאן מגיעה הבעיה השלישית והרצינית מכולן: גם אם היא הייתה נותנת לי אישור ואת ברכתה ואומרת לי ללכת על זה, ואפילו אם באמצעות קצת שיתוף פעולה היינו יכולים להגיע להגשמת הפנטזיה שלה לראות מישהו גומר לי בפה -
גם אז לא הייתי עושה את זה.
כי אני לא חושבת שאני מסוגלת שוב לעבור איתה תקופה כ״כ קוצנית, כ״כ רגישה, כ״כ כאובה, ולדעת שאני זאת שעשיתי את זה. אני אוהבת אותה יותר מידי, אני לא רוצה שיכאב לה, אז שאני אעשה משהו שיגרום לזה במכוון? נראה לי קצת מטורלל. ובעיקר, נראה לי שזה לא יהיה שווה את זה.
- - -
פעם, כשהיינו קטנים ב-2013, לאנה דל ריי רק פרצה עם האלבום הזה והיינו מזדיינים לצליליו שעות. היו לנו הרבה שירים אבל בראש שלי זה היה השיר שלנו, כי תמיד ידעתי שזה זמני, כי הוא היה נשוי ואני הייתי ילדה בת עשרים ומשו שתכננה למות. תמיד ידעתי שזה זמני, אז באיזה קטע אני עושה אצלו קפה בשישי בצהריים, וצריכה לשבת לידו על הספה במקום לידו על הרצפה?
זמני בתחת שלי.