ואנחנו מתאוששות מהשפעת החמורה בתבל. לא עזרו האזהרות של אחותי הקטנה, רופאת הילדים בשיא התמחותה (שעוד תככב כאן בהמשך), לא עזר גם כשהעברתי אותן הלאה לשרון ואמרתי לה שתלך להתחסן. ״לא, אין טעם… כבר מאוחר מידי…״ הייתה זורקת לעברי, בכל זאת כבר ינואר/פברואר/מרץ, או מה-שלא-היה-התאריך. סך הכל זה לא שאנחנו איזה סייקוז מתנגדות חיסונים, כן? פשוט ברצינות שלא מצאנו את הזמן, כנראה בין כל מעקבי הזקיקים והתורים למחלקות ה-IVF והפיריון השונות לא מצאנו רגע להגיע למרפאה רגילה, ובתכלס? אני לא אתפלא אם תפסנו את זה שם, ואם למשרד הבריאות היה קצת אכפת מרפואת נשים הם כבר היו דואגים שנקבל את האפשרות להתחסן שם.
בכל מקרה, אנחנו גמורות. ולמרות זאת שרון, שלפני ארבעה ימים בלבד הייתה מחוברת לעירוי במוקד החירום של מכבי, עלתה על סולם כדי לנקות את העובש בחדר השינה. אתם יודעים, כי באיזה בית בת״א אין עובש בחדר השינה? בין לבין היא מגיעה לפה לאיזו הפסקה ומתרסקת לצדי על הספה, כי צריך לרסס ולהמתין, לשפשף ולהמתין, לרסס ולהמתין עוד קצת… הרבה המתנה התהליך הזה, מזכיר לכם משהו?
הכל מזכיר לי משהו בימים אלו, ועם זאת אני עצורה מלהתקדם לכיוון מסוים. כאילו קפואה בזמן עד הטיסה המיועדת, כאשר ברקע אזעקות פוקדות אותנו פעמיים ביום, ואפילו אין לנו מרחב מוגן, ובזמן שאני מתחבאת בין מה שאני מקווה שהם קירות בטון שלא יקרסו עליי במקרה של הדף, אני רק חושבת ״איזה מזל שהזמנו כרטיס טיסה של אל-על, כי הם היחידים שטסים עכשיו כשכל התופת הזאת חזרה״ ואז גם בא לי להקיא מעצמי שאני נשמעת כמו פרסומת של אל-על, שזו קלירלי לא בדיוק חברת התעופה המועדפת עליי, בין אם זה קשור למחירים האסטרונומים שלהם או לא - אבל שוב, כמו בגיאורגיה, כמו בחברה שמסייעת לנו בסכום סמלי, כמו אצל הלא-סטרייטים - זו הייתה האפשרות היחידה שלי, אז נאלצתי לשלם. ובזעם הזה אני יושבת ומתבשלת כל האזעקה, במחשבות על ועדות לאישור IVF בהשתתפות משרד הבריאות בדיעבד, בשאלות לחברה שעברה תרומת ביצית בעצמה בחו״ל, ואז לרגע אחד של יירוט המציאות מבשילה לי בתוך המוח ונוחתת ישר לתוך הלב, העיניים שלי דומעות ואני חושבת האם שנה מעכשיו נהיה באותה הסיטואציה, רק עם תינוק? וכמה, באמת, תנחם אותי הקרבה הגיאוגרפית של הבית שלנו לקריה, כשהאיום הזה חג מעל הראש שלו/ה, ולא רק שלנו?
זה כאילו בכל פעם שאני רוצה להתרגש מזה, המציאות מתפוצצת לי בפרצוף, וזה חבל, כי בתכלס, בלי כל ההפרעות - בלי כל הטיסות והכספים המוגזמים והלא מוצדקים, בלי פסיקות בג״צ מכעיסות, בלי כל אלו - זה באמת
באמת באמת
מרגש.
