הייתי רוצה להיות חסידה של ספרות אירוטית-בדסמית משובחת, אך לצערי מאז ״סיפורה של או״ לא נצפתה כזאת בנמצא.
אבל כשאת מחכה באמצע היום לפגישה באחד מהפארקים המוצלים של ת״א, ונגלית מולך ספרייה ציבורית קטנה של תן(י)-וקח(י), את כרגיל מוצאת את עצמך מתפשרת על האיכות, כי גם אם זה לא משהו… זה משהו, יו נואו?
נו, נקווה שזה משהו. 📚
