כי זה כל מה שיש לי כרגע.
סקס הוא לא יותר ממנגנון הרגעה עצמית שלמדתי לתפעל לאורך השנים. בתקופות הכי אפלות, הכי כואבות, הכי מלחיצות והכי עמוסות - הכוס שלי תמיד היה שם לצדי, ובסיוע הנכון תמיד יכל לגרום לי להרגיש יותר טוב. לקח לי זמן לעלות שזה מה שאני עושה, אבל כבר בתחילת העניינים, גיל ההתבגרות המתוק (והלסבי להחריד), ידעתי שזה משהו שאני לא יכולה לוותר עליו. אולי בגלל זה התעקשתי להתעקש על קשרים פתוחים ופוליאמוריה עוד לפני שזה היה משהו שמישהו קשקש עליו. באותה תקופה, כמדומני, קראו לזה ״בעיות מחויבות״.
ואכן היו לי בעיות להתחייב, יעידו כל האקסיות ושות׳ שליוו אותי את הימים האפלים של גילוי מיני בשילוב של גילוי עצמי. בזמנו היה נראה שהטמפלייט שלי הולך באופן הבא: אני מכירה מישהי חדשה, אנחנו מזדיינות, היא מתאהבת בי עד כלות וכעבור שלושה חודשים אנחנו שוקעות לסוג של שגרה משעממת ומתכרבלת ואני יוצאת מדעתי ובמקביל מתחילה לפלרטט עם הבאה בתור.
כמובן שהייתי בטוחה שהבעיה בי שאני לא מצליחה להסתפק במה שיש, שאני תמיד צריכה יותר. אבל היו שם דברים אחרים, פחות עניינים של ריגוש ויותר אישיוז של אינטימיות. היו שם פלאשבקים לימים אחרים, מודחקים, שמשום מה עלו רק כשעלתה האינטימיות בתוך היחסים. בעולם שטרם לאבחנות כמו פוסט טראומה מורכבת ולשני סמסטרים של פסיכולוגיה פיזיולוגית, המסקנה הייתה ברורה: התמונות האלו עולות לי בראש רק כאשר אני נשארת עם אותה הבחורה.
וכך נוצר כלל השלושה חודשים. כשהקרבה הייתה נעשית חונקת, כשהחרמנות הייתה יורדת, כשהאינטימיות הייתה נוצרת - אני הייתי הולכת. כמובן שכמו בכל סיפור לסבי טוב, הייתי גם חוזרת. לעתים פשוט הייתי נשארת בתוך קשר חסר תצורה מוגדרת, שזה היה הכי קל - פשוט לבוא וללכת לפי איך שמתאים. אם כי היו מעטות שהיו מקבלות התפרעות כה גסה מעבר לחוקים, אבל היו כמה שזרמו… וזה הספיק כדי לתחזק לו״ז יפה של זיונים.
-
שרון ואני מזדיינות כרגע פעם בשבוע. זה לא רע יחסית לתקופה, ויש לי חברות לסביות שהיו חולמות על כאלה נתונים. אבל החלומות שלי היו מאוד אחרים.
כשהווליום של המציאות עולה וכמות הדברים שאנחנו צריכות לתמרן ביניהם עולה, זה ברור לחלוטין שזמן המין יפחת. יש לנו שבועות שאנחנו בקושי נפגשות עד שמגיע הסופ״ש, שאני ישנה כשהיא חוזרת הביתה והיא מתעוררת רק אחרי שאני כבר יצאתי. שלא לדבר על גור הכלבים הבלתי נסבל הזה שהבאתי.
על הנייר, הפתרון קל - אני בקשר פתוח. בפועל, חוץ מזוג הזאבים שלי (שלצערי זמינים רק בסופי שבוע), כבר הרבה זמן שלא מצאתי מועמד/ת ראוי/ה לזיונים קבועים. גם אם עוברים את שבעת מדורי הגיהנום המתישים של הכרות ומשיכה והתאמה, זה נופל על דברים מטופשים, כמו מיקום ומינונים. נניח - אני מעדיפה יזיז/ה שנמצא/ת בקשר ראשי, כי אני בפני עצמי לא יכולה להיות זמינה כפי שרווק/ה מצפה, וזה תמיד פתח לחיכוכים. מצד שני אם אני יוצאת עם מישהו בקשר ראשי, לאף אחד מאיתנו אין בית או מיקום להיפגש בו שהוא לא חדר בדסמי מגעיל, שזה באמת הורג וייב בהרבה מובנים.
וזה לפני שהתחלנו לדבר בכלל על התגובות (הלא רצוניות?) שלה כשאני חוזרת מלילה עם מישהו/י אחר/ת. משום מה, גם אחרי 4 שנים של ״קשר פתוח״, היא עדיין לא מצליחה להסתיר…
ואולי עדיף. שלא תסתיר ממני כלום,
ואני אשאר בבית
אזדיין אחת לשבוע
ולכם לא יהיה איך לקרוא פה סיפורי סקס מעניינים.