את מקמרת את הגב ונשענת אחורה, מכניסה אותי יותר עמוק לתוכך. אני יכול לראות את אגלי הזיעה, את העור החלק, את הקימורים הנפלאים שלך, את סימני הנשיכה העדינים כאשר התכופפתי וטעמתי אותך.
אני נע בקצב קבוע, מדוד, נהנה מכל רגע אבל מחוץ אליו. כל הזמן, מחוץ לרגע. ויותר מכל דבר, אני רוצה שתסתובבי.
אני רוצה לראות את הפנים שלך. את העיניים שלך. את החיוך. את הזיק השובב. את המשיכה, את ההתלהבות. אני רוצה שתצחיקי אותי, ואני רוצה שתאתגרי אותי, ואני רוצה שתלמדי אותי דברים חדשים ותרצי ללמוד ממני. אני רוצה שנחלוק אהבה לספרים, סרטים, הצגות ומשחקים, אני רוצה שתתענייני בחיי ואני אתעניין בחייך. אני רוצה שתהיי אדם טוב, וחזק, ובוגר, ויציב, אבל עדיין תפתיעי אותי מדי יום לטובה. אני רוצה שתסתובבי ותדברי איתי כל הלילה. אני רוצה שנצפה בסרטים עד שהכוכבים ירדו. אני רוצה שתהיי החברה הכי טובה שלי, המאהבת שלי, בת הזוג שלי. הזונה שלי.
אבל הכי חשוב, אני רוצה שתסתובבי בשביל שאוכל לראות מי את. שאוכל להכיר אותך. שאוכל לאהוב אותך.
"תסתובבי", אני לוחש, לעצמי ולחלל החדר. את לא שומעת, ונאנחת, ושוב מקמרת את הגב. ואני ממשיך לנוע, חצי חיוך על פני, ותוהה מתי אוכל לראות מי את באמת.
לפני 12 שנים. 19 במאי 2012 בשעה 15:33
