רקוויאם לבלוג

בעולם חסר פנים
נתתי לך שם
להיות לך לגדר
להכיל את עצמך
בעצמי

בראתי מאין
את שלא היה קיים
ובשואה בכיתי
כשהכל גז ונעלם
אוויתי

שכחתי אותך
כלואה בין עצמותיי
איבדת ותש כוחך
לא רצית לחזור
לעצמך

צללתי עמוק עמוק
באמבט רדוד
את צפת בקלילות
בתחתית נותרתי
שקוף



כשהלילה עובר והחושך נשאר, כמו שומר ראש המבקש לשמור עד מוות כי ככה אומן, ככה נשאר הוא לצדי, דואג שלא אשכח שהוא שם. אז אם לרגע במפגיע צצה מפינה אפילה קרן אור מלטפת, הוא יקפוץ ויחסום בגופו הרופס כל זיו, ככה אני ניצל משריפה איטית אבל לא מבעירה פנימית.

לילה טוב.