איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת
אני קיים בדיוק בנקודה בה אני רואה את כל אלה שהולכים עם חזה נפוח ראש תפוח וחושבים שהם...
כמו בסרט עתידני על חזרה לעבר רואה כיצד הכל מלא עשן מלא קש וחציר.
מתהלכים מסביב לכולם משרים אוירה של מלכי העולם בעצם מלכי הכלום הם.
אבל לא בהם אני עוסק, לא עליהם אני חושב, אלא כמובן עלי
(אבל הם כל כך יפים הטווסים כל כך מלאים ומטופחים)
לא רוצה להיות כמותם לא רוצה להיות כמותי רק רוצה לא לחשוב על רציה, קצת להשיל מעצמי את עצמי
מליארד בני אנוש, ספק אם יש אנושי אחד מבניהם
נולדתי לפני רבע מאה, לא בחרתי להיות פה אפילו רבע שעה, אנצל עד תום כל דקה בהוויה
למזג את האחד אל תוך האחר, למזוג את היין לכוס, לתת משמעות לקיום של הריק
בעצם לדעת שהכל נטול משמעות, אבל זה לא משנה
ברגעים האלו שהכל נראה מתפורר ונסדק, לא ממש יציב, אני חוזר ומתכנס לאחד שהוא אני
עיניים רבות, חלונות מעולמות אחרים, נו מה כבר הם מבינים
אה הם, אלה עם החזה נפוח...
צריך דברים יפים כדי לקשט בהם את העולם האפרורי הזה
אז קצת תפאורה מדברת, עם קצת AI... אלוהים עובד על הגרסא הבאה.
בפרח רשעים כמו עשב
(משפט אחרון וראשון - תהלים 92)
לפני 19 שנים. 15 בפברואר 2005 בשעה 15:45