אחרי שדודי קיבל את הסיסמה של המחשב הוא ישב מרותק לתוכנת הצייר, ושתה אייס שוקו-בייקון וצייר מלך עירום אסור ברהטים.
הוא היה שקוע בציור ולא שם לב שענת, שכבר חזרה הביתה עמדה נפעמת מאחוריו. היא פלטה השתנקות נדהמת, זינקה על ברכיו וביד רועדת הוסיפה בקליגרפיה פינית-קזאחית מילות געגוע מנוקדות.
דודי הרגיש איך במחי אמנות הוא חוזר לתום והטוהר שהיו לו לפני ארבעים ושמונה השעות האחרונות.
מיד הזמינה ענת את זקני ונכבדי בצלאל לחזות בנער שהצליח לצאת מעולמו החשוך ולשזור את עברו המיוסר באמנות פוסט מודרנית.
"המוזה שלך היא יצוג של הפרספקטיבה האינדיבידואלית באספקלריה של קיימות חברתית" ראש הפקולטה המופשטת, פרופסור הרצל חימר אמר בחשיבות מילים מגניבות שמצא בגוגל ועירסל בכוסו יין פורט סעיד מבציר 1872.
שאר הנוכחים שגדשו את הבית סקרו את דודי בהתפעלות אבל דודי היה שקוע בבהייה בתמונה שהייתה תלויה על קיר המטבח: ציור של גזר, דלעת ועגבניה. הוא הביט בה כמכושף ותהה:
"גזר, דלעת ועגבניה... האמנם?"
כששככה הסערה ודודי סיפק סלפי לכולם, גמר אומר בלבבו להמשיך את מסע המחקר שלו על המחשב הארצישראלי, ויהי מה.
לאחר מספר שגיאות ניווט עלתה בידו לפתוח את הדפדפן, ולמראה דף הבית של גוגל המו בליבו גלים של המיה.
דודי חכך את ידיו בהנאה והחל לגלות את אותו עולם מופלא שהוסתר ממנו כל השנים. לאחר מספר שעות שבהן גילה את האינטרנט הקסום, עלתה בידו ליצור קשר עם האוניברסיטה העברית בירושלים. "שלום מזכירה" אמר לרכזת הלימודים שענתה לו בטלפון "אני רוצה ללמוד אנתרופולוגטיקה ומגדר!!!!!!!"
'סור למשרד בית הספר עם תעודות בגרות, ציון עובר באנגלית, הצהרת כוונות ואישור ממגמת האמנות' פסקה לו המזכירה את פסוקה.
שרוליק שתק לשניה ואז גרגר: 'שמי דודי שהייתי חרדי'.
'אוווו' נשפה המזכירה בהתרגשות ומיד הפך קולה לקולו של דיקן האוניברסיטה
'שלום דודי, אגב לסבי בפולניה גם קראו דודי
אנו כמובן נשמח לקבל אותך כתלמיד וכחבר כבוד בבית הספר, שכר הלימוד שלך משולם על ידי תורם אלמוני, נוצרים חובבי ישראל, מציצית לציצים, הקרן לכרייה מגזרית the sectorial mining fund مش حدا بعرف عربي והתנועה למען חשוכים להשכלה'.
כעבור שבוע החל דודי את חוק לימודיו הלוך ולמוד.
בשבוע הראשון פתח בלוג רשת שנקרא 'מאפילה לאורה' בו סיפר על כל תלאותיו, וזכה במהרה להכרה כלל עולמית.
כותרות העיתונים השתוללו: "ממאה שערים לאקדמיה" "אבא חרדי, אמא חרדית, ילד חילוני" ועוד כיד הדמיון הטובה.
פרשנים התפלפלו בעניינו כמיטב יכולתם והוא אף הוזמן לפאנל טלויזיוני בנושא ההתחממות הגלובלית. "ובכן, כחרדי לשעבר-" פתח את דבריו והנוכחים כרו אוזנם לשמוע.
דודי היה מאושר, אך בלבב פנימה עדיין התנגנה לה מנגינת הגמרא הערבה, זיכרון רחוק משעת מנחה של שבתות עבר. הוא למד לפניים ופנים את תורת קדשו של ישעיהו לייבוביץ' אך לא הצליח להחליף את מוסר אביו הפרימיטיבי החקוק בליבו בהוויות מודרניות.
עמוק בנפשו החביא את השאריות החרדיות שדבקו בו כספחת, ביניהן בוז עמוק לפרענקים, חיבה בלתי מוסברת להרינג ושנאת הספורט על כל ענפיו.
הסמסטר חלף במהירות והתהילה של דודי הלכה וגעשה מעבר לכל גלקסיה אפשרית.
דמותו הופצה בכל חלקי ארץ ישראל השלמה ובכל אזורי הספר של האינסוף ומעבר לו.
חבריו החילונים היו מגיעים להכיר את עברו העשיר, דודי היה מצטופף עמם בתורות הגברים ונשים של פיצה אורי ובמבשלות הפשקווילים המקומיות.
ואז, בתערוכה אותה אצר, בה תלה הכשרים על חזירים מצויירים בשמן עמוק בעיטור פסוקים משיר השירים, התוודה דודי בפנים סמוקות לקבל העם שאינו יודע מי זה פו הדב. באותו רגע כשהקהל הריע והשתחווה לו, הבין דודי שהגיע הזמן להתקדם הלאה ולהיות שמאלני.
הוא השכים בבוקר וחבש את אתונו, טבעונית כמוהו אגב ונסע לשוק הערבי. שם קנה פוסטר של אבו מאזן. על אף שבטנו לחשה לו 'הערינג' התכחש אליה והזמין מגוון ממתקים של שאהידים כגון בקלאווה וכנאפה, הוא העלה את תמונת הסיור לסטורי תחת התיוג #יהודים_ערבים_אנא_בחיבאק #די_לכיבוש #ירושלים_ניגודים_אהבה
הסטורי צבר מיד לייקים ככוכבי השמים לרוב
אבל אז בדיוק, קרה הדבר ממנו חשש יותר מכל...
-המשך יבוא-