עיניים בעלטת השמש

"אני רוצה את זה חזק, כואב, אמיתי" היא כתבה לי.
"את בטוחה במה שאת מבקשת? לא כל אחת מסוגלת לקבל את מה שאני יכול לתת." עניתי לה.
ממש לא היה לי כח לעוד ואנילית-קינקית שמתקפלת אחרי הסטירה הראשונה ומתחילה לבכות כשהיא רק רואה קצת מדיקל.
" אני בטוחה, אני יודעת מה אני רוצה"
שלחתי לה הסכם לחודש של 24-7 רק כדי לראות את תגובתה. למחרת קיבלתי אותו חתום.
היא לא הייתה ילדונת, אשה אמיתית ומלאת מזג ועצמה אישית, לקח לי קרוב לארבע שעות בסשן הראשון לשבור אותה, להכניע את רוחה ולעשות אותה שלי.
תרייסר פעמים גררתי אותה החוצה מסאב ספייס. עם קרח ואש, עם קיין וחבל, עם מצבטים ומחטים.
היא מתחה את כישורי עד הקצה ועוד קצת. אהבתי את זה.
מתוחה על קצות אצבעותיה ומקופלת לכדור, טבולה במי קרח ומכוסה שעווה אדומה ושחורה.
כל פתח בגופה נפער עד גבול הקריעה. פה ושם מעט דם על החבורות שכיסו את עורה.
ארבע שעות עד שאמרה "די, בבקשה, אדוני".
וזאת הייתה ההתחלה של משהו מופלא.