עיניים בעלטת השמש

אני יושב ומביט בה.
מנסה להבין.
היא תלויה מולי, שדיה כחולות מלחץ החבלים, פסים אדומים חוצים את פטמותיה
במקומות בהם פגש אותם השוט.
טיפות דם מסמנות את המחטים שננעצו בהם.
על טבעת הזהב החדשה בפטמתה השמאלית תלויה טיפת דם קטנה שטרם נכנעה לכח המשיכה.
אני יודע שזה כאב, שמעתי את זעקותיה החנוקות מבעד לגאג.
עיניה עצומות, גופה רפוי בריתמת החבלים, נשימתה רגועה.
אני קם והולך סביבה, מביט בסימני האלימות שהשארתי על ירכיה וישבנה.
סימני חגורה, קיין וכף ידי שינו את גופה מלבן לגוונים של אדום וסגול.
פלאג שחור ענק תקוע באחוריה, היא צרחה כשנכנס.
הייתי צריך לחסום את פיה.
אני חוזר ויושב, מנסה להבין.
היא נראית כמו מלאך, ראשה שמוט על כתפה ומעין חיוך על פניה.
ומבין
שפחה צריך לאהוב, לא להבין.