היא ישבה על הספסל, כבולה ברגלה בשרשרת מתכת לרצפת הברזל של כלי השייט.
השרשרת איפשרה לה לשכב על הספסל או לשבת אל השולחן.
חלון התא העגול איפשר לה להוציא את ראשה החוצה כשעמדה על הספסל ולא יותר.
התא היה כמטר מעל הים האפור, כחול ורסס המים המלוחים קיררו את פניה היפות.
היא כבר לא טרחה לצרוח.
איש לא שמע אותה.
האיש השקט נכנס לתא, הרים את פינכת המזון מהריצפה וניקה את המזון מהרצפה והקיר.
הוא הניח את העביט, המגבת הקטנה ושני בקבוקי המים על השולחן.
לא משנה כמה היא צעקה, התחננה ובכתה הוא לא הגיב למצוקתה.
כבר שישה ימים היא רואה רק אותו.
בבוקר הוא נכנס עם העביט, עוזב לעשר דקות, שב ומניח בקבוק מים על השולחן ולוקח את העביט.
בערב הוא מביא לה קערית מזון ובקבוק מים וכעבור שעה שוב הוא מביא את העביט, מגבת קטנה ושני בקבוקי מים.
היא למדה בדרך הקשה שכדאי לה למהר, עוד עשר דקות ישוב לקחת את העביט.
יומיים בתא הקטן שבויה בצחנה המעיקה של הפרשותיה הספיקו לה.
ישבתי בגשר הספינה הממוזג עם שני חברי, שתינו קפה והחלפנו חוויות מהרפתקאתינו האחרונה. לאחר כחדשיים בארצות החוק כבר חיכיתי להגיע הביתה. לשבת עם הגברים ולשמוע את החדשות. בצהרי המחרת נעגון בנמל מבטחים.
הסריס שב מבטן הספינה והמתין להוראותי. ערב קודם היא פגעה בפניו עם קערת המזון שלה. מזג חם יש לחדשה.
הוראתי לו להכין לנו ארוחת ערב על הסיפון ולהעלות אותה לכלוב למשך הלילה, האויר הצח יועיל לה.
הוא יצא למלא את הוראותי.
יצאנו לארצה בטיסה, כאנשי עסקים היוצאים לסדרת פגישות . שלושה שבועות שהינו במלון יוקרתי בעיר הגדולה עד שמצאתי אותה.
חודש נוסף למדתי אותה בהסתר ובשבוע שעבר לקחתי אותה. וכעת שלל הצייד שלי כלוא בספנה התחתונה.
היא יפה, חזקה ועזת מזג. שלל ראוי.שפחת מין חדשה, לבנת עור ובהירת עיניים.הכנעתה תהיה אתגר משעשע.
האנשים מארצות החוק קוראים לנו ברברים ופרימיטיביים מאחרי גבינו אך אינם מוותרים על הסחר באוצרות ארצנו.
את נשותייהם הם חוששים להביא איתם למרות שמעולם לא ארע דבר לאשת איש מאנשיהם.
הזקנים מכנים אותם גברים עם פות, את אנשי ארצות החוק. אין לנו חוקים. יש לנו דרך, דרך הכבוד.
היא תלמד את דרכינו, תלמד לשרת גברים בכבוד והכנעה.
בעודנו שותים חברי מתגרה בי "כשתראה שהיא קשה מידי עבורך אשמח לרכוש אותה ממך תמורת שני שקי תמרים."
"כמובן" עניתי " אבל אתה עוד תתחנן לחסדיה כל פעם שתבוא לבקרני, כמו עם הקטנטונת ההיא שבסופו של דבר נתתי לך ליום הולדתך"
השבתי לו בחיוך.
צלצול הפעמון זימן אותנו לארוחת הערב.
שולחן עמוס כל טוב המתין לנו כשבראש השולחן שכיית החמדה החדשה בתוך כלוב.
המשך יבוא.....