אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הקולוסיאום הפרטי שלי

לפני 10 שנים. 27 בספטמבר 2013 בשעה 22:57

 

 

אני תמיד יודעת.

יודעת את המחשבות הכי כמוסות שלך,

יודעת את הצרכים הכי עמוקים,

יודעת מתי צף לו רצון מסוים,

ומתי צריך להכאיב לך סתם.

מה הוא הזמן שבו אני אחבק.

מתי - מכה היא הצד שמלטף.

מתי אתה צריך להיענש,

ומתי לקבל נשיקה.

ואני תמיד מרגישה,

מרגישה, אותך, את המקום שלך,

את עומק הצורך, לא רק בהשפלה,

מרגישה את ההזדקקות, את הנכונות, את הפחד.

גם כשאדום לך, ולא רק בתחת.  

מרגישה אותך כאוב,

את השנייה הארוכה הזאת בדיוק לפני שאתה מתחנן,

מרגישה את הכניעות, מול הכוח שהוא אני,

את הרצון להיות מתמסר, בשבילי.

 

ולמרות זאת, בלי גרם של סתירה,אני צריכה את הזונה שבך, הכלבה המיוחמת, את המקום בו אתה מעבר לנזקק, את המזויין בתחת, היצירה שלי - מלא בסימנים, מחורר אחרי סשן מחטים, מוכתם - אחרי שהרבה דברים נוזלים, מושתן, ממני, מלא במה שרוקנתי,  מוחפץ, משומש, כמו שרמוטה טובה, ממלא הוראות בלי הסבר בלי היגיון, נמצא שם להכיל את הסאדיזם שלי,את הטירוף שבי, את הפורקן שלי , בלי להבין. להפנים שאתה רכוש שלי !

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אניגמטית​(שולטת) - אוי אוי אוי את הורגת אותי מעונג:) עוד
לפני 10 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - כל זמן שזה מעונג...


}}}{{{
לפני 10 שנים
נשלט למלכה - לאחר קריאת הפוסט המדהים אצטט בית מהשיר שכתב אהוד מנור:

לתאר מה שבי צומח
אין מילה בתנ"ך.
אח היא מילה, כן מילת מפתח
כשאני איתך (חיי/צומח/דומם)...
לפני 10 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - י'חמוד אחד :)
לפני 10 שנים
שומר נגיעה​(נשלט) - אהבתי!
בעיקר מהחלק של ״ולמרות זאת״
לפני 10 שנים
Aציבעוני​(אחר) - מה שאמרה אניגמטית ועוד עוד משלי
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י