זה אולי יישמע מוזר לחלקכם,הפוסט הזה - (זה המקום להזכיר את כל אותם יפי נפש, ששולחים לי הודעות מדהימות בסגנון " את שולטת את, את לא יודעת מה זה מכות,את לא שולטת, לכי תחטפי קצת, תלמדי לשלוט.." זכותכם 😄 - אני בוחרת להיות מאושרת..
אלו שכן מכירים אותי, כבר יודעים כמה השליטה עבורי היא יותר מ-רק משהו פיזי, כמה הצורך שלי בשליטה הוא משהו שמגיע ממקום מהותי יותר, וזו הסיבה העיקרית שאני לא רואה פסול בשליטה שמגיעה ממקום של אהבה, בשליטה שמערבת את כל הרגשות והחושים, בשליטה שמוציאה ממני הרבה יותר מ-רק אנחות של עונג, או קולות של הנאה, לא כל רגע הוא משהו נפלא ומזוקק, לא כל פגישה הולכת לפי הספר, לא הכל מדהים ויש זיקוקים, לא כל שיחה היא משהו שמעצים, ולא כל הודעה - היא משהו שגורם לי להרטיב.
יש בה, בשליטה את מכלול החיים, את הרגעים שאני עצובה, את הרגעים שאני מאוכזבת, את הרגעים שאני בדום ספייס מטורף ואז כולי מרחפת, את הפעמים שיש יותר מדי קירבה, את הרגעים מלאי האינטימיות שבשום קשר וונילי לא הייתי מוצאת, את המקום הנקי הזה, שאין בושה, ואין עכבות, אין מסך חוצץ בין מי שאנחנו בפנים עמוק, לבין מה שאנחנו מראים. את היכולת לפרוק ממקום בטוח, את היכולת לאהוב בעוצמות מטורפות, להרגיש איך כל תא בגוף מתעורר, נושם, חי, בוער.
ויש את היכולת שלי, את היכולת להיות חזקה יותר מנטלית מאותו אחד שאני בוחרת בו להיות שלי, הכוח להביא אותו למקום שאני יודעת שהוא טוב עבורו, למלא את הדיסוננס בין מי שהוא כלפי חוץ, למי שהוא מולי, הכוח לפרק, ולהרכיב כל פעם מחדש, הכוח לגעת בכל פינה אפלה ומוארת, בכל פיסת זיכרון מהעבר, הכוח למלא את ההווה, לגרום לעתיד להיות בהיר יותר, הכוח לקחת הכל, לדאוג להכל, וגם להיות המקום הבטוח, שאפשר לרוקן שם הכל.
ויש את השייכות, את תחושת הבעלות המוחלטת, את ההוויה, שאני זאת שנמצאת לך שם, בכל רגע מהיממה, את הידיעה הכה ברורה, וכה מזוקקת שאתה שלי. המקום הנמוך מולי, כי אני בעלתי, ואני לקחתי, ואני הפכתי אותך לרכוש שהוא שלי.
ואז אפשר, בעונג צרוף, לקחת בעלות על הגוף, להפוך את הרכוש שלי למשהו שימושי עבורי, לתת לטירוף שלי להיות מוכל, לתת לך לצרוך את הכאב כהיה חלק מהנשימה, להיות שם, סופג, מבין את האיך, נזקק, לכאב שמגיע מאהבה, שמגיע מתודעה עמוקה של שייכות, לבעול בכל הכוח, לסמן, להאדים, עם הידיים, עם הגוף, עם שוטים, עם מילים, להשאיר בך אותי, על כל חלק ממך, על הגוף, על הנפש, על המחשבות, לדעת שרק אני זאת שיכולה, יכולה להכאיב לך ממקום של אהבה.
ואז יש את האמת, האמת שלי, שאני לא יכולה לזייף אותה, ולא לשחק לפי כללי משחק כאלה או אחרים, ולא "עושה" דברים, כי ככה נהוג, וככה כולם עושים, והאמת הזאת נותנת לי את הרגעים המיוחדים,שאני יכולה להיות גאה במי שבחרתי, ולהיות מועצמת ממנו כאדם, ולהיות מחוייכת כי הוא יודע ללחוץ על המקומות שמחייכים אותי, ויודע לספוג אותי, לא רק באופן פיזי, ולתת ללב שלי להתמלא ממנו, וגם לדעת להיות שמחה, כשהמשפט "את יקרה לי" נכתב ברגעים שבהם אני הכי צריכה.
עכשיו אתם מבינים את הסיבה שאני מחייכת, תמיד. בלי הפסקה.
יופי!