שמים זרועי כוכבים זונות בודדות נותרו בצומת הקרובה. עשן המכוניות הנפלט אל שמי האטמוספירה פוער חור גדול יותר בשכבה המקיפה את היקום ועוד דקות ספורות השחר יאיר על העולם. צעדים מדודים של איש עם מטרה. איש שיהיה חייב להספיק להכניס את הראש למקום מטונף לפני שהלילה ייגמר. היום זה היה מוצלח במיוחד. היום הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר. וזה חתך בו. כי משהו חייב להתלכלך. משהו חייב לדמם. כל החיוכים המזויפים. כל טפיחות השכם המלקקות. כל מה שגרם לו לרצות לחתוך את עצמו לפיסות וקרעים של תחושת פיזיות מורגשת. כזו שאין בה רחמים. מנוכרת. והנפילה החופשית אל אותם תהומות של שכחה עצמית היא תוצאה ישירה של ייסורים בלתי מוסברים. לא כאלה עם עוגן מציאותי. ייסורי המהות הוא כינה אותם בינו לבין עצמו. מישהו אי פעם יבין אותי הרהר לא פעם והתוצאה שחזרה על עצמה הייתה חיוך עקום של השלמה עם המציאות וירידה לביבים השכונתיים של העיר. שם הוא חשב שיצליח למצוא שלווה. שם נחתך גופו פעם אחר פעם. שם הושארו סימני שתי וערב של פסים מדממים. שם הוא האמין שהוא יכול לקום לתחיה. שם הוא טעה.
ואז מצאתי אותו.
רחוק מאד מ-שם.. מבטיחה :)
http://www.thecage.co.il/profile/78154/
והדבר הכל כך יפה הזה שייך לי.
ואני שמחה.
