החיבוק הלא עוזב של הרגליים שלי אחרי ברכת שלום ממושכת. בדיוק כמה רגעים אחרי שהוא נכנס אצלי בדלת.
הרגעים בהם אני מועכת לו את הפנים. והוא עוצם עיניים, כי זה אושר מזוקק לנשום אותי גם דרך הידיים.
השניונת הזאת בדיוק לפני שסטירה נוחתת לו על הלחי. בעיניים פקוחות. וצלולות.
רגע בו הוא מסתכל עלי כשהלשון שלו תקועה בתוך הכוס שלי. אני שוכבת, ודוחפת לו את הראש בחזרה אחרי שעשיתי לו כמה סימנים יפים על הפנים. רק כדי להרגיש את החום שלהם מתפשט לי שם..
רגע בו סטרפאון נכנס לו לתחת, כשהוא על הגב, מחזיק את הרגליים שלו בידיים, ואני נשענת על הרגליים שלו ומסתכלת לו ישר בפנים.
רגע של כאב עצום וממוקד. מילים שמתחילות לקבל משמעות תוך כדי. יותר מרגע אחד.
רגע של שקט, אני מעבירה יד על עור נפוח מעט - תוצאה של הצלפה ממושכת. זה כואב. אני מסתכלת לו בעיניים, ואני רואה הבזק של אושר. הגוף רועד. אז אני מעבירה שוב אצבע מלטפת. והפעם לוחצת חזק יותר.
רגע של חיבוק חזק שמשאיר שריטות.
רגעים של חיפוש בתוך קופסא של אביזרים רק כדי לחייך כי כל פריט שם הוא חלק מרגע שחייך אותי.
הסיגריה שאחרי - אני שוכבת על הבטן, מעשנת. והוא מעביר יד מלטפת על כל הגוף, מהזרת הקטנה ברגל ועד השערה האחרונה בראש.
שבת מלאת אינטימיות חברים/ות :)