לפני כמה חודשים שמעתי עליו מצד שלישי. ואז המילים שלי חתכו מדי בבשר החי. ואז עברו להם כמה חודשים - ולי התחשק לבדוק אותו מקרוב. הוא הצליח לעניין אותי בדיוק במידה הנכונה. ועומק הצורך שלו בשליטה לא תאם בשום דרך את הגיל שלו. אז אמרתי לו לבוא.
ואז הוא בא.
והמזוכיזם שלו נפשי לגמרי. והחיוך שלו מתוק להפליא. ולי היה מאד רגוע. ועוד כל מיני שעושים קווצ'ים בבטן. והוא עצם עיניים חזק כדי לאזור כוחות ולבקש. ואז הוא הצחיק אותי. והתכרבלנו אחד בשניה. ואני חייכתי בלב. ולא רק.
ואז סיפרתי לו.
וזה היה בדיוק כמו לראות פרח נובל בהילוך איטי. ועומק האכזבה שלו קרע אותי. הרגשתי. וכל מה שיכולתי לעשות באותו הרגע היה לחבק אותו חזק חזק. ללטף לו את הראש בלי למשוך שערות חזק הפעם. להניח עליו עיניים מבינות. ולספר לו כמה להיות שמח זה משהו ששווה לנסות.
ואז קיבלתי במייל את השורות של האישה האהובה שלי. והיו עוד כמה מילים שקרעו אותי. ונתתי לעצמי, כמו תמיד. כמה ימים לעבד את כל מה שקורה עכשיו סביבי. ואז כשהכל שקע, פתאום הבנתי כמה אני מאושרת. זה לא סוד שאני מחפשת נשלט נוסף. וזה לא סוד שיש לי נשלט מיוחד שאין כמוהו. וגם לא יהיה. אישה נהדרת כשאני רוצה. גבר מדהים כשצריך והעיקר - יצור משמח באופן מיוחד. שלא לומר התחת הכי שווה בכלוב. ולמרות זאת - אני נותנת לעצמי את החופש למצוא את אותו אחד שאני מרגישה שאני יכולה לומר לו בלי הרבה הקדמות: הערב, אצלי. וזה עושה לי טוב. למולל את החיים בשתי ידיים. להרגיש מלאה ומסופקת מכל מה שאני עושה. למצוא שבילים נכונים שאני יכולה להתהלך בהם מחייכת. ותאמינו לי, אני מחייכת.
האביב בפתח. מה שאומר שעוד שנייה יהיה פה קיץ. ים ברקע ונעלי אצבע עם חול בין האצבעות בכלל גורמים למפלס הריגוש שלי לנסוק. וזה אושר שקשה להעביר למילים. וכל מה שנשאר לי לומר זה שהחיים פאקינג נהדרים. ותודה לאל על כך.
