כמה דקות אחרי שהוא נכנס בדלת עם סלסלה נהדרת (הוא כמעט תמיד נכנס בידיים מלאות, רגע. ידיים מלאות נשמע כמו מה שמאחלים לאישה בהריון, לא? מצד שני, טוב, הוא אישה נהדרת שלי ולא פעם יש לו תסמינים של הריון 😃 שמכילה דברים שיעשו אותו טעים יותר יום אחד, אני מצמידה אותו אלי בחיבוק של זרועות ושפתיים. מעבירה ידיים אוהבות. מועכת כל פיסת עור חשופה לתוכי. וקצת אחרי שהידיים שלו מקיפות אותי אני מורידה אותו על רצפה קרירה, שומעת את הגב החשוף נצמד בהשתנקות מה אליה. חוסמת לו את הנשימה באצבעות ארוכות ואונסת לו את הגוף והנשמה בגעגוע מטורף.
אני צריכה להתאמץ כדי להחדיר אותן. כמה בודדות על החזה. באיטיות מענגת אני שומעת את העור נכנע לחוד של הסיכה. אני משאירה את הקצה שלה בפנים, מעבירה קצות אצבעות על העור הנפוח. הוא מתנשם היטב וכל נשימה עמוקה שלו עושה לעור שלי לנשום טוב יותר.
אני מחייכת ומושיטה לו יד נותנת לו להוריד מעצמו שאריות של בגדים. ושרוכים של נעליים.
על מיטה עם מצעים אדומים אני צולבת אותו. ידיים פרושות לרוחב המיטה ורגליים מלופפות היטב לאורכה. הוא על הבטן. ואני, אני הולכת לאכול היטב.
את תוצאות שתי התמונות מהפוסט הקודם אני שומרת לבעלי הלב החזק שמותר להם לראות את מה שהלב החזק שלי עושה.
ועל תחת מעוטר היטב ומעוגן בפלאג וורדרד, אני מצליפה בקיין עם ידית אדומה רק כדי לשמוע אותו מספר לי דקות ספורות אחרי שהוא היה רגע קטן לפני התפרקות. אני משחררת לו יד אחת כדי לנעוץ בה שיניים. וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו באותן השניות זה שאם אני לא אעצור עכשיו, אני אשאר עם חתיכה ממנו, אצלי בפה. כאילו שלא כולו כבר, אצלי. בלב.
וגם בנשמה.
אני הופכת אותו. על הגב. על התחת. על הרבה סיכות בתוך העור שלו. אנחנו מדברים על אהבה שמרגישים בקצוות של העצבים בגוף. על סימנים של שייכות שגורמים לגוף שלי להתרגש. ועל שלושה דברים שהוא הכי אוהב בעולם.
איפה שהוא באמצע אני שולחת תוצאות מעשה לאיש הזיפים שלי. אני אוהבת לחלוק רגעים של אושר איתו. הוא מגיב במילים שמחות ומאושרות. אני מרגישה מלאה יותר. אני שמחה יותר.
לא באיטיות אני מסירה ממנו את הסיכות אחת אחת, טיפות דם קטנות זולגות שם והפנים שלו מחייכות באושר. הביטחון שלו במה שאני עושה בו ולו. הביטחון שלו לסרב בתוקף למילת ביטחון, הידיעה שלו שאני אקח מה שמשמח אותי בו, ואז עוד קצת. כי ככה אני רוצה. גורמים ללב שלי להתרחב ממנו עוד קצת. ואז עוד.
אני נושמת שטוח ואז עמוק, ושוב שטוח. ושוב עמוק. איבדתי יכולת ספירה.
והוא יודע שאם טיפה תיגע במיטה הוא יוותר על רגעים של אושר למשך החודש הקרוב. אז שום טיפה לא נוגעת. הוא מלקק את עצמו נהדר מעל כפות הרגליים שלי ואני מתמוגגת.
אני מעבירה ידיים אוהבות על כל פיסת עור חשופה בו נותנת לו לצאת חזרה לעולם בצורה מהוגנת. מחבקת חזק ומרגישה שהדבר הזה שעושה אותי כל כך מאושרת הוא תמהיל מדהים של כל מה שיכולתי לבקש לי בתוך גוף אחד.
