אני שרועה על הגב, ברכיים מכופפות. הידיים שלו על הברכיים שלי, והרגליים שלו ישרות. אני מבקשת ממנו להתקדם אלי קצת, ככה שאצבעות כפות הרגליים נעוצות בתוך הביצים שלו, הוא מתחיל לרעוד. אני שומעת שרירים נאנקים וריכוז מוחלט כדי להישאר בדיוק בתנוחה הזאת. אני מרימה את יד ימין שלי שאוחזת בכמעט סוף של סיגריה דקיקה ומתחילה לחפור עם הכתום כתום הזה על כף יד ימין שלו. אני לוקחת שאיפה נוספת עושה פוו ארוך, שאריות אפר וכאלה. וממשיכה לחפור.
כבר כמה ימים שהוא מסתובב סביב פוסט הכוויה. בישול ארוך מסתבר, עושה טעמים נפלאים.
***
סושי וקצת כמו התחלה של שפעת. גבר הזיפים שלי עייף. הוא מספר לי מה שוות ההודעות שלי ואני גומרת בלב. ואז עוד פעם. הוא שומר עלי, ולוקח לגוף שלי כמה רגעים ארוכים להבין. זה לא סותר את שאלת השכן מלמטה (אה, בייקי, שכחתי בכלל לספר לך :)) כל כמה זמן אני מגיעה לכאן.. אני עונה לו בבוקר טוב מחוייך וממשיכה לרדת במדרגות. את התשובה שרציתי לענות, אני שומרת בבטן. הלב שלי עולה על גדותיו ממנו. (לא מהשכן, בחיי) אני פותחת את כל החלונות ברכב מסובבת ימינה את כפתור הווליום והמילים שאני כל כך אוהבת עושות לקצות הבלונד שלי לעמוד. משמחה. אני נזכרת בחיוך בחששות של שנינו, עוד בהתחלה. כמויות המילים שעברו בינינו בטח שברו איזשהוא שיא עלום. עכשיו זה נעים. זה בומים בבטן. זה אושר מתמשך. זה הוא.
***
החוש החמקמק יותר שלנו. ריח. יש באוויר סביבי ריח של חדש. למטה שהוא אחר. זה מרגש אותי.
ככה.
