סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הקולוסיאום הפרטי שלי

לפני 9 שנים. 5 בינואר 2015 בשעה 17:30

 

 

וברגע שזה מתעורר, הקירות כבר סוגרים ואין לאן ללכת. ואותה המבוכה שמעוררת את הרגש המצמית שנדבק לדפנות העור והלב, אותה אחת שמעוררת את אותו חוסר האונים שמקפיא את החלל סביבך, ואותך. אותה נשימה אחת מדויקת שלא נותנת לך לברוח עד שתתמוסס בה, כולך ואותה השפלה מזוקקת ששורגת שריגים סביב הקרסוליים שלך, היא אתה.  כי אתה יודע שאתה זקוק לה, מזינה אותך. יודע שזה נכון לך. וזה כבר ער. וכולך נאחז בתקווה של לצאת ממנה. רק כדי להיות אפוף בגעגוע ובתחושת אובדן עצומה לרגע שבו היית.

 

וחוזר חלילה.

 

 

 

והאם אני היחידה שרואה במעגל הזה דבר נפלא?

 

 

 

Milonga​(שולטת) - :)
לא, יש כאן עוד 2-3 כאלה...

אכן מרטיט, אחותי. }{
לפני 9 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - אז זה ממש להיות בחברה טובה :)

}}}{{{
לפני 9 שנים
הדורבנים​(נשלט) - גם אני אוהב מעגלים חוזרים ונשנים כאלו..
אבל שאלה: האם הכל חייב להיות כלכך מדויק וחד אצלך, או שאפשר גם בגלים?
לפני 9 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - גלים חדים ומדויקים?

בטח :)
לפני 9 שנים
הרועה הבודד38​(מתחלף) - מחשבה משותפת ומענגת (-:
לפני 9 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - מסתבר :)
לפני 9 שנים
מתחשב בך​(שולט){שבה} - איך שאת יודעת להתנסח...
מדהימה
לפני 9 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - תודה יקירי
}{
לפני 9 שנים
Aציבעוני​(אחר) - הערפל שלך כל כך מדוייק ובהיר
לפני 9 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - כי הוא לא ערפל פרשי :)
לפני 9 שנים
Aציבעוני​(אחר) - איזה מפגר אני
לפני 9 שנים
הכי מלמעלה​(שולטת) - לא. אתה לא.
אתה תענוג של "אני". וזהו :)
}{
לפני 9 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י