אין למעגל שלי התחלה. גם לא אמצע או סוף. המחשבות שלי בנושא הכאב גם הן מעגליות. הן קשורות אחת לשנייה. מושפעות מתחושות של יום יום. נותנות מקום לתובנות חדשות. יש להן חיים משל עצמן, משליכות החוצה את מה שלא רצוי. מאמצות לחיקן את מה שאני רוצה. מתלפפות סביב היום יום. גם סביב מה שלא קורה כל יום. בזמנים שאני רוצה, הן צומחות בקצב של סדרה הנדסית. בימים של שקט וסיפוק הן הופכות למילים בעלות עוצמה לא חוקית. וככזאת, הן יושבות בשקט עד הסבב הבא.
פעמים לא מעטות אני תוהה מה גורם להן לצוף כלפי מעלה עד הקדימה של הראש, לחלק של הרגשות ורק אז למחשבות. פעמים לא מעטות אני תוהה אם בעולם שהוא אחר, בו לא הייתה ביכולת שלנו להגשים רצונות וצרכים איזה חלק של מימוש הן היו מקבלות. איזה חלק של תחושת סיפוק היה חסר ממני ועד כמה באמת זה היה לי חשוב.
בתוך עולם שלם של הגדרות ומשבצות תחומות מראש למילה שולטת יש משמעות יחידה. שולטת. את לא(!?) אישה (בעצם את כן, עם ציצים וכוס וכפות רגליים מדהימות. רק ש-שם זה נגמר) ואת לא יכולה להישען או לנוח, את חייבת להיות בשליטה כל הזמן ולדעת טוב יותר מכולם. את שולטת מותק, ש-ו-ל-ט-ת! את לוקחת מושכות, ואת יודעת להצליף בול במקומות הנכונים, ואם יש לך ניסיון - אז את גם יודעת איפה לתקוע מחטים. את נועצת ציפורניים ואת עונה לכולם מה הגובה שלך, שורה תחתונה - את גוף עם הגדרה. עזבו שזה הגוף הכי נפלא ביקום, רק עם הילה דמיונית שכתוב עליה שולטת, אז את חייבת להיות..
מממ..מה? חייבת להיות מה??
שולטת??
סעמאקק.
החלטתי לנסות לפרק אותי לגורמים של הגדרות, ואני לא מצליחה. מסקנה: הגדרות זה מכוער. זה תוחם אותנו אל תוך משבצות עקומות מראש. וכן, יש משבצות עקומות. הסיפוק שלי מלהכאיב הוא סיפוק רגשי עצום ומיני עד מאד. הצורך שלי לנהל את העולם שסביבי מיי ווי הוא מעבר לצורך - הוא רצון תמידי שעובד לי נהדר. אבל באיזה ספר חוקים דמיוני כתוב שרק זה, זו מי שאני?
סעמאקקק פעם שנייה.
אז קצת לפני שהוא בא עשיתי את רשימת ה"בא לי".. (תנסו, זה אשכרה עובד..)
בא לי כל כך נשלט אולד סקול, אתם יודעים. מהזן הנכחד.. לא רק אחד שיקרא לי הוד רוממותה בהודעה ראשונה, וגם לא בעשירית.
בא לי נשלט שמבין שהוא לא "רק" נשלט בדיוק כמו שאני לא "רק" שולטת.
בא לי אחד שמגדיר את עצמו נשלט רק כי הוא נמצא כאן, באתר עם רקע שחור וחלל שכדי לשבר את האוזן משתמש בהגדרות.
אחד שזקוק לשליטה נשית כמו אוויר לנשימה ולא כי משעמם לו, אלא כי הוא באמת מבין ששליטה ביסודה היא מקום נפלא להיות נקי. ובינינו, מי לא מלוכלך מתלאות או אפילו חוויות טובות - של חיים?
בא לי אותו עמוק וחכם, שנון ומבין, עיניים טובות ומוח שמסוגל לאהוב כאב. (כן.כן, זה לגמרי מתחיל משם..)
ואז בא לי אותי מסופקת עד הנימים האחרונים בלב. יש שם מלא, אז קל זה לא יהיה.
והוא בא.
הוא קורא לי בשמי הפרטי, כי למילה גבירתי יש את הרגעים שלה. הוא מטונף וחולה כאב ומדהים איך זה בול מתיישב בתוך הלגו שלי בהתאמה מופלאה. ופתאום למעגל הכאב שבלי התחלה אמצע או סוף יש נקודות זיקוק יפהפיות שנאחזות בחוטים דקיקים של הבנה ועומק. של רצונות נפלאים בלתי מוגדרים שקיימים פשוט מעצם היותם. זקיקים של אושר.
ואני כל כך יודעת, כי קצת לפני כל ה"בא לי" שביקשתי, בכיתי עם קול ודמעות בגודל של חביות והוא היה שם לאסוף אותן אחת אחת וללגום תוך כדי זמזום מנגינה מופלאה.
אצבעות. אצבעות. תחזיקו לי חזק.
